מלחמת השם על גיטין מא:

ועוד מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכו' רישא דמתני' נקט ואסיפא קאי וכו' גם הרי"ף ז"ל טעה בזה שלא הזכיר שמעתתא דר"י אמר שמואל: אמר הכותב יודע אני שדברי ה"ר יעקב הם אבל על בה"מ אני תמה היאך הוא תוקע עצמו בדבר הלכה שאין לה הכרע וקורא לאבות העולם טועים ולא עוד אלא שצורת השמועה ופשטה כדבריהם כן היא שאם דברי רב הונא ורב לאו אשלום מלכות קיימי היה להם לפרש היה במזרח וכתב במערב לדברי חכמים הולד כשר ומאחר שהם סמוכין לדברי ר"י אמר שמואל ולעובדא דרבא דאיירי בשלום מלכות ש"מ אף היא בשלום מלכות איתא ועוד דר"נ בר חסדא דשלח ליה לרבא כה"ג מאי מי לא שמיע דשמואל ומאי תיבעי ליה ורבא נמי הוה ליה למימר חדא דאמר שמואל אבל חכמים אומרים וכו' ועוד בהא אפי' ר"מ מודה אלא סוגיין דלא כשמואל דרב פליג עליה ומש"ה מיבעיא ליה כה"ג מי אית ביה משום שלום מלכות ושלח ליה אפי' ר"מ דמחמיר בשנוי מטבע דגיטין מודה בהא ולאו למימרא דרבנן פליגי בהכשר שלום מלכות אלא דר"מ אמרה ומחמיר בה ועוד שאמרו בפ' המגרש והא איכא שלום מלכות לרבנן ומה שפי' רישא משום סיפא אינו כלום שאין לשון משנתינו שלום מלכות כדי שנאמר רישא דמתני' נקט ומסיפא פריך אבל ה"ר יעקב ז"ל יצטרך לפרש דרישא נקט ומכולה פריך לר"מ וכי מתרץ ליה לר"מ הדר לאקשויי אלא לרבנן מא"ל דמ"מ קשיא סיפא ושיטה קצרה היתה ועם כל זה קבלת הראשונים תכריע ומחוורת היא מזו ונכונה ממנה כדפרישית ועוד שהיא לחומרא:

כתוב בספר המאור כל התנאין פוסלין בגט פי' אם כתבו בתוכו ונ"ל ה"מ בשלא נתקיים התנאי וכו' אבל אם נתקיים אין ע"מ ושאר תנאין פוסלין בכתיבת הגט ובירושלמי גרסי' א"ר יודן בשבטל תנאו אבל אם לא בטל תנאו אף רבי מודה: אמר הכותב לפי שלא כתב מה למעלה מה למטה נראה כראיה לדבריו אבל הירושלמי מתחלתו כך היא גבי מתני' דתנן איזה מהם שארצה אגרש פסול לגרש בו דמקשי' התם מכיון שנתנו לה יעשה כמי שהיה כרות לשמה משעה ראשונה ר"י בשם ר' בון בר חייא דר"ש הוא וכו' כלומר דל"ל ברירה ר' חנינא אמר דרבי היא א"ר יוחנן ותני כן כל התנאין פוסלין בגט דברי רבי וחכ"א את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הואיל והוא פוסל בפה פוסל בכתב ה"ז גיטך ע"מ שתתני מאתים זוז הואיל ואינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב אמר ר' יודן מה פליגין בשבטל תנאין אבל אם לא בטל תנאין אף רבי מודה הדה אמרה כל התנאין דתנינן בגיטין דלא כרבי אר"ח תמן כותב ע"מ כן ברם הכא בנותן ע"מ כן ר' עזרא בעא קומי ר' מנא הדא אמרה אין טפסים כרבי א"ל מי את בעי מרבי רבי כר"י דר"י פוסל בטפסים זו היא גירסת הירושלמי אם כפשוטו כדברי בה"מ למה א"ר יודן הדה אמרה כל התנאין ששנינו בגיטין דלא כרבי אבל כך פירושו מתני' רבי היא דל"ל ברירה דאמר שכל התנאין פוסלין בגט ואפי' כתב הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שתתני מאתים זוז ונתקיים התנאי לפי שמשעה ראשונה לא כרות גיטה ואין אומרים לכשנתקיים התנאי נתברר שכרות היה מתחלתו ואמר ר' יודן כשנחלקו רבי וחכמים בכתב אבל על פה אינו פוסל בשחזר הבעל ובטלו שכיון שלא כתבו ואח"כ חזר הוא עצמו ובטל ש"מ דלא דעתיה בתנאיה ומשעה ראשונה על דעת כריתות גמור נכתב אבל אם לא בטל תנאיה אף רבי מודה שכל הפוסל על פה פוסל בכתב שלדעתו כל התנאין פוסלין בין על פה בין בכתב שמשעה ראשונה על תנאי היה ולא אמרי' כשנתקיים התנאי תחול למפרע דל"ל ברירה כדאמרן ולפיכך אמרו הדה אמרה כל התנאין ששנינו בגיטין דלא כרבי ורבי חנינא פליג ואמר בין ביטל בין לא ביטל לא פסל רבי בעל פה דהתם כדרבי וכן במתני' כותב ע"מ כן הוא ע"מ שתתני לי ע"מ שאיזו שארצה אגרש וכיון ששמותיהן שוות כמי שנכתב התנאי בגט הוא ואינו כריתות אבל תנאי שבעל פה אינו אלא כנותן ע"מ כן ומכיון שלא כתבו רוצה הוא שתהא כתיבת הגט כרות לגמרי הלכך כשנתקיים התנאי הוי גט וכן אם חזר וביטל והקשו עליו הדה אמרה אין תופסין כרבי שכיון שהוא מכשיר בנותן ע"מ כן למה הוא פוסל בכותב ע"מ כן לאחר התורף לית ליה דין תופס ודין תורף א"ל מה אתה אומר על רבי שהוא סובר כר"י שהוא פוסל בטופסים שהיה עושה תופס כתורף לגמרי דתנן ר"י פוסל בכולן וי"א שהגירסא בהיפך מה פליגין בשלא ביטל תנאין אבל אם ביטל תנאין אף רבי מודה שכיון שחזר ובטלו אגלאי מלתא דמעיקרא גמר לגרש ועל דעת כריתות גמור נכתב (אמר) [אמת] אין הירושלמי סיוע לדברי בה"מ כמו שכתב אבל הוא קושיא עליו אלא שאין לנו לסמוך על הירושלמי בזה וכשנחזיר לגמ' שלנו אין לומר כן שהרי גזרו ע"מ אטו חוץ וחוץ בין שחזר ומחקו בין שלא חזר ומחקו אלא שקיימה תנאה פוסל ופסולו תורה ודירושלמי פליגא אגמ' דילן דהכא מפרשינן משום גזירה והתם משום ברירה ולא כרות גיטה ומה שפי' דר' זירא ורב ספרא תרוייהו פליגו עליה דרבא אני אומר דרב ספרא לא מכרעא אי כמר אי כמר והכי פירושא דמתני' לאחר התורף היא וס"ד כי פסיל חוץ בכתב ה"מ לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה נמי פסיל קמ"ל דמתני' ה"ק בכתב פוסל ואפי' לאחר התורף אבל על פה אינו פוסל לעולם ואפי' לפני התורף ולא אשכח תנא פסולא לעולם אלא או בכתיבה או על פה בשעת נתינה והיינו דפסק רבינו הגדול ז"ל כרבא ועוד דברייתא דאבוה דר' אבין כרבא דיקא ור' זירא איצטריך לאפוכא לגמרי לטעמיה ושנויא הוא ולא סמכינן עלה כמו שהודה בעל המאור ז"ל: