מלחמת השם על חולין מו.

כתוב בספר המאור מצאתי כתוב בהלכות הרי"ף ז"ל מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג בזרוע ובכל הספרים שלנו כתיב לא יפשיט את הזרוע וכן נראין הדברים וכו' מה שאין כן בזרוע שאין בדין תורה לא מתנת עור ולא מתנת צמר: אמר הכותב וכן מצאתי בתוספתא כדברי רב אלפסי ז"ל ונכונה היא עד עורו ניתן לכהן אע"פ שלא ריבה אותו הכתוב דזרוע ולחיים כמה שהם קודם הפשטה משמע מאי טעמא מאת זובחי הזבח כתיב משעת שחיטה זכה בהן דהא בתלמודא אף בראש לא עור הוא נותן לפי שלא נתרבה הכתוב א"כ ה"א דהלחיים לרבות עור הוא צריך ומנין להביא צמר ושער שבראשו אלא ודאי שניהם בעורן ניתנין שכך הוא משמעותן ולא הוצרך הכתוב אלא לרבות צמר ושער שבראשו ולפיכך שנו בתוספתא לפי שדרך הזרוע בהפשטה ודרך הראש במליגה והבהוב כמו שאמרו מולגין את הראש ואת הרגלים לפיכך אמרו מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע לפי שהעור נפסד לגמרי במליגתו ואע"פ שהוא חשוב להם כך בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל כהן להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואע"פ שבא ליתן לו לחי ועורו מופשט שמא במליגה הוא רוצה כדרכו שאילו בזרוע מקום שנהגו להפשיט אם רצה מפשיט ונותן הוא ועורו לכהן אבל בראש שאין דרך העולם אע"פ שהם נהגו בה אינו רשאי לשנות בשל כהן שמא אין רצונו בהפשטתו שעור הראש של עגל הרי הוא כבשרו ונאכל הוא ואפי' בדל שור גדול נמי אסור דכי עבדי אינשי רישא בכבשא בהדי עור עבדי ליה דלא ליחרך הכי מעלי טפי וזה הפי' הנאה ומתקבל והגי' מכריחני שכך הוא בספרי ספרד בתוספתא כדברי רבינו הגדול ז"ל אבל ר"ח ז"ל כתב מקום שנהגו למלוג לא ימלוג את הזרוע פי' להעביר באש הצמר שעליה: