מלחמת השם על חולין מג.

ועוד והלכתא אין מעמידין אותה בקיבת נבלה כו' ה"ר שלמה דחה גירסא זו מרוב הספרים כו' וה"ר יעקב העמיד גירסא זו על מכונה כו' וכי אמרי' קיבה שבשלה בחלבה אסורה כו' בשלא היה חלב בקיבה כדי לקרוש: אמר הכותב אבל רבינו בעל ההלכות שכתב גירסא זו לא סמך על הפי' הזה שהוא ז"ל כתב למעלה קיבה שבשלה בחלבה לאחר חזרה מותרת לפיכך הוצרכנו לפרש שלפי מה שאמרו ר' יצחק ור' יוחנן ל"ק כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה מתני' הכי קתני קיבתה אסורה שתיהן קודם חזרה שבתוך הקיבה חלב גמורה הוא ונותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם דאי שרית ליה אתי למיכל מן הנבלה עצמה או מן הטרפה עצמה וכדטעמיה דרב חסדא ורבא דנראה דאוכל נבלה וטרפה זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהם אמרו שאפי' טרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה ואין זה מקומה אלא ממקום אחר בא ומשינקה זו נעשה עיכול במעיה ופירשא בעלמא הוא ואין צריך לומר כשרה שינקה מן הטרפה שמותרת למשנה אחרונה דהא הוי עיכול ופירשא ואע"ג דאמרי' בגמ' וכ"ש מתני' מיהא רבותא סברא לאשמועינן דלענין גזירה טרפה שינקה מן הטרפה תמירא ואע"ג דאיכא למגזר כיון דאיכא אינשי דאכלי ליה אתי למיכל מן הטרפה עצמה לא גזרינן וזה שאמר והלכתא מעמידין בכולן ממתני' למדוהו ופסקוהו הלכה שלא לחוש למשנה ולא לדברי ר"א וזה הפי' שפי' אע"פ שהוא נדחק יותר נכון היא ומחוור לפרש בו הגירסא הזו מדברי ה"ר יעקב שהרי לא השיב ר' ישמעאל לר' יהושע למה שאמר לו למה אין מעמידין אלא מקיבת עולה הלחה ולא אמר דבשעת העמדה פירשא בעלמא הוא ועוד קשיא לי לדבריהם מאי האי דמקשינן מדשמואל אדשמואל הא דתנן קיבת שחיטת עובד כוכבים אסורה בלחה היא וכי קאמר מפני שמעמידין אותה בעור הא קיבה גופה שריא בשעה דקיבה גופה פירשא בעלמא הוא אלא י"ל כיון דקושטא הוא דמתני' קודם חזרה מתרץ הכי ור' ישמעאל מק"ו השיבו לר' יהושע מ"מ הא דגמר מינה התם במס' ע"ז איסור הנאה שרי פירשא ולדבריו הרי כשאמרו שורפה חיה לאו דהויא פירשא דהרי עדיין למה היא אלא שהיא כמונחת בקופסא הא בפירשא דאתי מתמצית הגוף אסור על כרחו צריך לפירוש אחר בזה ועוד דברי תימה הן למה הויא אבל יבשה פירשא בעלמא והלא מעמידין בה ולא נפסלה מלאכול אדם והכלב יכול לאכלה ועוד מלישנא דגמ' דקאמרי חלב המכונס בעור קיבה פירשא בעלמא הוא ואמרו חלב המכונס משעת כניסתו בטולו ואפי' בשעה שהוא חלב שלא נקרש פירשא בעלמא הוא ויכולני לפרש דקיבה כשרה שינקה מן הטרפה אסורה לאחר חזרה וה"מ בפני עצמה כיון דאיכא אינשי דאכלי לה אבל להעמיד בה מותר לפי שנעשית עיכול ופירשא בעלמא הוא הלכך כל היכא דלא מינכרא איסורא שרי וסברא דגמ' הוא ולא ממתני' וזה כדרך פי' ה"ר יעקב ומחוור ממנו וכן קיבה שבשלה בחלבה אינה אסורה אלא קורעה לאחר בישולה והבשר מותר וכל זה להעמיד דברי הראשונים אם נוכל לה אבל כבר עמדנו על נוסחאות ישנות ובדוקות וראינו שהלשון הזה דברי בעל הלכות פסוקות הוא ואינו עיקר הגמרא: