מלחמת השם על חולין יז

וכתב עוד ויש דברים שהשמיט הרי"ף מהל' טרפות וכו'. גם בענין ניטל הזפק ושנטלה הנוצה לא פי' הלכה כדברי מי. ותמהני עליו שהרי הדבר ידוע שכל שלא נפסקה הלכה בדברי יחיד ורבים הלכה כרבים והכא נמי מיפלג פליגי רבנן עלייהו ויחידאי אינון ואין ספק בדברי הרב ז"ל שאין הלכה לא כרבי בזפק ולא כר"י בנוצה ולפיכך כדתנן סתם דיו בכך ומ"ש בגלודה ועוד דלא עדיפא ממתני' דתנן ואלו שעורותיהם כבשרן דאוקמה ר' יוחנן לבר מהלכתא ואוקמה כיחידאה טעם לדבר משום דזו נמי בלשון יחיד מצא אותה דרשב"ג קתני וש"מ חולקין עליו חביריו בשאר אברים כמו שחולקים בשעור האיסור וכולה דברי יחיד היא ומה שפסק כשמואל על מקום טיבורו פירושו על השדרה בכנגד הטיבור והיינו דקאמר על מקום טבור ולא אמר על טבורה ולצאת ידי שניהם פסק כשמואל דבעי רוחב סלע על פני כל השדרה שבכלל דבריו דבריהם אבל מה שלא הצריך על ראשי פרקים שהוא ז"ל מפרש שכל אחד מראשי הפרקים מציל והא איכא. לאחר שכתבתי זה מצאתי שיטה זו מוחלפת בגירסת' ר' נהוראי משמיה דשמואל כרוחב סלע על פני כל השדרה רבה בר בר חנה אמר אף בראשי פרקים ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בר' ינאי עד מקום טבורה וזו הנוסחא של ר' אחאי משבחא בשאלתות ולפי זו הנוסחא דברי רבינו בהלכות מיושבים הם יפה דשמואל מחמיר מכולהו כולהו אית להו דשמואל ושמואל לית ליה דידהו ועבדינן כוותיה לחומרא דברים ברורים הם לפי הגירסא הזו אלא [שלא] מצינו אותה כן בהלכותיו וש"מ הוא ז"ל סבר לפרש כו לשאר הנוסחאות עצמן ולהעלותן עם זו לטעם אחד ומ"מ נתגלה כוונתו בזה הענין: