מלחמת השם על חולין כז

כתוב בספר המאור כתב הרב אלפסי ז"ל איכא מ"ד אם נתברר ודאי שהוא אביו אין שוחטין אותו כו' ול"נ כו' עד ובפלוגתא דרבנן ור"א בכלאים אסיקנא דכולהו ספוקי מספקא: אמר הכותב א"כ הא דתניא באותו ואת בנו אינו נוהג בזכרים מני לא ר"י ולא רבנן ולא ר"א אבל באמת מאן תנא דפליג עליה דחנניא דאמר אינו נוהג בזכרים ר' יהודה היא וה"ה לרבנן ולר"א וכולהו ס"ל אינו נוהג בזכרים ולפי' נשאלה שאלה בגמ' מיפשט פשיטא ליה לר"י שאין חוששין לזרע האב מאחר שמיעט הכתוב באותו ואת בנו שאינו נוהג בזכרים או דלמא מספקא וטעמא דידיה נמי מהכא דלמא מדאיצטריך קרא למעוטי הכא הוא דמעטי' אבל בעלמא חוששין לזרע האב ועוד דלמא התם טעמא משום דחס רחמנא בזה שבנה כרוך עליה דומיא דשלוח הקן אבל זכר שאין בנו כרוך אחריו ואין מכירין זה את זה כלל לא הקפידה בהן תורה אבל בעלמא חוששין לזרע האב לענין קורבה דשאר וכל דבר והיינו טעמא דספיקא ואסיקנא דספוקי מספקא ליה ואילו לדברי חנניא כיון שחששה תורה לזרעו בע"כ חוששין בכל מקום ולא לחוש בלבד אלא אפי' להקל דליכא ספיקא קמי שמיא כיון שחששה תורה בכל מקום חוששין בין להקל בין להחמיר והיינו דאמרי' הכל מודים בפרי עם האם שאסור מאן הכל מודים כולהו תנאי ואפי' ת"ק דאותו ואת בנו דהיינו ר' יהודה ואם לחשך אדם לומר א"כ הא דאמר רב משרשיא לדברי האומר חוששין לזרע האב לאפוקי ממאן אף אתה אמור לו ודאי כשתמצא לומר ספוקי מספקא להו לכולהו ליכא מאן דלא אמר הכי אבל אפשר היה לומר דר"י מיפשט פשיטא ליה דאין חוששין ולפי' לא הכניס רב משרשיא ראשו בין המחלוקת ואמר לדברי האומר חוששין סתם ואת"ל שהכל חוששין הרי כולם בכלל ואי איכא מאן דלא חייש אפי' להחמיר יש לה תקנה וכיון שנפסקה בשלהי כתובות ובשמועתנו זו כר"י בפרדות מכללות למדנו בדין אותו ואת בנו שאינו נוהג בזכרים וזו הדרך הטובה וקרובה וסבורים אנו שעל זה סמך רבינו הגדול ז"ל וכן מצאתי לבעל הלכות דליתא לדחנניא בענין אותו ואת בנו אבל לרב אחא משבחא גאון ראיתי בשאלתות שפסק כר' יהודה שאין חוששין לזרע האב בין לקולא בין לחומרא ומתיר פרי עם האם מעובדא דר' אבא דקאמרי' אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב ומשמע שאין חוששין כלל ולפי דבריו משמע דבפרי עם האם היה מעשה והכי קאמר ליה כי מעלית כודניאתא בריספק שהחמורים או הסוסים שם עיין בהדין דדמיין להדדי ועייל ופליגא דרב הונא בריה דרב יהושע ואע"ג דפשטי' מינה ומסקי' שמע מינה והרבה כן במקומות אחרות בתלמוד. וזו ששנינו בכוי שמכסים את דמו משום דקי"ל כמ"ד בריה בפני עצמה היא כר' יוסי דר' יהודה הכי ס"ל ובמס' בכורות בפ"א אר"י בן לוי לעולם אינה מתעברת לא טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן הטמאה לא גסה מן הדקה ולא דקה מן הגסה לא בהמה מן חיה ולא חיה מן בהמה וקי"ל כר"י בן לוי דלא אשכחן אמורא דפליג עליה ועוד דמקשי' מינה התם ומתרץ ר' ירמיה אליביה דאיעבור מקלוט בן פרה לר"ש ולא חיישינן לר"א ומחלוקתו שחוששין מספק לזרע האב וכר' יהודה קי"ל שאינו חושש כלל וכמעשה דר' אבא בכלאים וכדאפסיקא הלכתא בשלהי כתובות זו דעת רב אחא גאון ז"ל והא דתניא לקמן שה מת"ל אם שה לרבות את הכוי לדברי ר"א ומחלוקתו היא שנויה ולדברי רב חסדא אינה כהלכה ואם כדברי האומר בריה הוא נשנית הלכה היא והוצרך הכתוב לעשותו כבהמה לענין מתנות כמו שהוצרך לרבות בבהמה ולענין חלב כדאיתא בפ' בתרא דיומא ורבינו כתבה בפ"ל מ"מ לענין אותו ואת בנו אין ספק שאינו בזכרים ונתקיימו דברי רבינו יצחק מכל פנים ואני לכך באתי ויש מוסיפים עוד סיוע לזה מסתם משנתינו דתנן אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ותנן את האם לחתן ואת הבת לכלה ולא משתמיט למתני בזכרים ורבינו חננאל עצמו אמר כן דהא מתני' בכולה פירקין אם קתני וקי"ל כסתם מתני' אלא שמצא סתמא כחנניא במס' בכורות ודפירקין עדיפא דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא: