מלחמת השם על ביצה טז

כתוב בספר המאור ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה כו' עד והרב אלפסי ז"ל לא הזכירה בהלכות: אמר הכותב ומדבריו נראה שאינה עיקר בנוסחאות ואינה נמצאת בנוסחא שלו והשמועה כפי הגירסא שלו מתפרשת יפה דאקשינן מעיקרא ומי מהני בה תנאה והאמר רב ששת דעצי סוכה קדושה חלה עליהם וכיון שכן ודאי בקיימת אין תנאי מועיל בה להוציאה מקדושה שאפילו בנופלת נמי קדושתה עליה כל שבעה דחזיא להקים אותה אי נמי אסורה דנופלת מפני שהוקצה למצותה והוקצה לאיסור כלומר אי הוה לה איסורא דסוכת החג בחג מפני שהקצה אותה מדעתו תנאה מהני בה אלא השתא כיון שחל עליה איסור קדושה ואיסורי הנאה נינהו היכי פקע מיניה בתנאי קסבר מקשה דכל שחל עליה איסור קדושה שעה אחת אין תנאי מועיל להתירה אחר שעה דהוה ליה כמתנה על ההקדש לכשיפדה דלא הוי תנאה הלכך כל זמן שאסורין בלא תנאי אסורין נמי בתנאי דהא חלה עלה קדושה מעיקרא ודייקי' אמאי דמקשי ולא מהני בה תנאה והתניא סככה כהלכתה וכו' ובודאי כשם שחל ש"ש על הסוכה כך חל ש"ש על עטוריה משום בזויי מצוה ואפ"ה מהני בהו תנאה וכן בעצי סוכה עצמה נמי מהני בה תנאה דשוין הן ויבאו שניהם א"נ קושיא דקתני סככה כהלכתא ועטרה ואכולהו קתני ואם התנה עליה הכל לפי תנאו כלומ' בין אסכוך שסככה כהלכתה בין אעטוריה מ"מ שמעי' דמהני תנאו אסוכה דמצוה ומפרקי' באומר איני בודל מהן כל בהש"מ כלומר לעולם כדסברי' מעיקרא דתנאי לא מפסיק קדושה ולא מפקע מיהו מהני בהו תנאה בין בסוכה עצמה בין בעטוריה כשאמר איני בודל מהן דלא חיילא עליה קדושה והויא לה גבי' כסוכה דלאו מצוה וכמי שיש לו אתרוג ומתנה עליו לאכלו אם ירצה ואם נמלך יוצא בו והיינו ברייתא דקתני לעיל דאם התנה עליה הכל לפי תנאו אבל עצי סוכה ועטוריה דחיילא עליה קדושה בין השמשות איתקצי לשבעה למצותן על כרחו ולא מהני בהו תנאה אחריתי למיחל עלייהו קדושת חד יומא ולשתרי למחר ואפילו נפלה והאי דנקט השתא עצי סוכה לישנא דרב ששת נקט כלומר אבל עצי סוכה דאמרן אסורין בהנאה כל שבעה כשחלה קדושת סוכה עלייהו דהנהו בין קיימת בין נפלה אסורין שעל כרחו אתקצו למצותן כל שבעה ואע"פ שהתנה ודייקי' עלה ומאי שנא מאתרוג דאסור מדרבנן ומהני בה תנאה ומדרבנן נשמע לדאורייתא ומפרקי' לה כולה כדאיתא בגמרא ובתוספתא נמי תניא אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפילו ביו"ט האחרון של חג אם אמר לכשארצה אטול ה"ז מותר והכא לא תניא סוכה דעלמא ועל כרחין אסוכה דחג קאי דקתני דמהני בה תנאה וזו התוספתא כבר כתבה בעל ה"ג והרב ר' יצחק בן גיאת תפסו עליה מן הסוגיא הזו וכבר הצלנו הדעת הזה לפי הנמצא בגירסא שלהם ואפשר שאפילו לפי גי' הספרים דמוקי לה שמואל בסוכה דעלמא הכי סלקא במסקנא ואביי ורבא תרוייהו לתרוצי כולהו מתניאתא אתו ולאפוקי מדשמואל ומ"מ עלו דברי רבינו הגדול ז"ל כהוגן: