מלחמת השם על ביצה יח

ועוד והא דתנו רבנן אין סומכין את הקדרה בבקעת וכן הדלת כו' עד ומכל זה נראה לנו שהלכה כרב נחמן דלית ליה מוקצה בשבת: אמר הכותב הבו ליה אפריון לבעל המאור ז"ל שזו ודאי ראיה הוא לדברי רבינו הגדול ז"ל אע"פ שהרב ז"ל השיב דאפילו למאן דלית ליה מוקצה בעצים אית ליה לפי שאין עליהם תורת כלי והרי הם כאבנים זולתי להסקה וזו אינה תשובה שכיון שמוכנים להסקה יצאו מתורת אבנים שאפילו אבנים עצמן אם הוכנו הוכנו אלא שאלו הוקצו לענינן ודרך הגמ' נתפוס ולא נתלה באויר הסברות שהרי ת"ק דאית ליה מוקצה אוסר ור"ש שחולק בשאר המוקצה חולק בכאן ואזדו לטעמייהו ולא הודה לו ר"ש מפני שאין עליהם תורת כלים וכן מצינו בכלים עצמן הקצאה כזו מטה שייחדה למעות אסור לטלטלה וקנה של תרנגולין אסור לטלטלה למאן דאית ליה מוקצה דאמרינן כלום עשוי אלא לתרנגולין ולמאן דלית ליה מוקצה שרו כדאיתא בפרק כירה וכן אמרו בפ' במה מדליקין שופר מטלטל מפני שאדם מיחדו לתקיעה ואין משתמשין בו לדבר אחר נעשה מוקצה לשאר דברים וכולן מותרין לדברי רבי שמעון ונפסקה הלכה כמותו בשבת ואע"פ שהן מיוחדין למלאכת איסור וכ"ש בקעת ביו"ט דיחודה למלאכת היתר היא אלא שאין הלכה כמותו ביום טוב כדברי רבינו ז"ל והוא הדרך המחוור מן הכל כי סוגיית פרק כל הכלים מוחלפת מזו כמו שכתב בעל המאור ז"ל ואע"פ שיש לו לומר דלפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה אינו מוקצה ביו"ט דהא מלאכה דהיתר היא אלא ה"ק ולא ניתנו עצים אלא להסקה והן מוקצין בשבת וגזירה יו"ט אטו שבת וכל זה כדי לאחות שתי הסוגיות הללו ואם תאמר עדיין א"א גזירה יום טוב אטו שבת אלא לבית שמאי כמו שהעלו שם לא קשיא הא ב"ש הא ב"ה ונמצינו שונים משנתינו ומחלוקת ר"ש ורבנן לב"ש וא"כ היאך נפסקה הלכה בחיזרא רטיבא אסור והרי אינו אלא לב"ש כבר דחו מקצת מפרשים בזו דמודים ב"ה דגזרינן יו"ט אטו שבת במוקצה וחלקו בין גזרה זו לאותן שלא גזרו ב"ה בשום טעם ונצטרך לומר דהתם בסוף הסוגיא כשאמרו הא לא קשיא הא בית שמאי הא ב"ה לא הקפידו אלא לתרץ שתי המשניות אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ומוציאין את הקטן ואת הלולב כמו שאמרו בפרק משילין והנה זו הדרך משתבשת ודחוקה בזה הדחק עצמו ועוד שלשון הברייתא השנויה כאן לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה אינו נסמך על דברי רבה וגזירתו שגזר בפרק כל הכלים והיה לו לפרש כאן בברייתא גזירה יו"ט אטו שבת אבל הטוב והנכון שנאמר דהתם לא שמיע ליה לרב' ברייתא זו ולא מצא במשנתינו שאין סומכין את הקדירה בבקעת אלא גזירת יו"ט אטו שבת וכאן אמרו מפני שלא נתנו עצים אלא להסקה ואין צריך לגזרה כלל וכיוצא בזו ברייתות שלא שמעו אותן מקצת האמוראין ושנויות בגמ' במקום אחר או במקומות הרבה בפ' שבועות שתים בעא מיניה רבא מרב נחמן איזו היא שבועת בטוי לשעבר ובפרק כלל גדול ברייתא תניא ובפרק אין מעמידין גבי ביצה צלויה פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן והתם תניא ברייתא כר' יוחנן ולא מדכר בגמ' הכי למימר תניא כותיה ולא שמיע להו וכן בפ"ק דבבא בתרא וכן במקומות הרבה בתלמוד ובזו המסכתא נמי אמרינן כדרבה חול מכין לשבת וכו' ובמסכת עירובין תנו לה ברייתא ורב חסדא לא שמיעא ליה ולא סבר לה ואפשר עוד דלפי שלא נתנו עצים אלא להסקה אינו לשון הברייתא אלא לשון שהכניסו בה בגמ' לפרש וכיוצא בה רבות בגמרא ודברי רבינו שלמה ז"ל גם כן שכתב שאין הפסק הזה אלא לדעת האוסרין במוקצה אינו נכון כלל ורב נחמן תלמידו של שמואל הוה וכותיה סבירא ליה ועוד דאיהו גופיה אמר אנו אין לנו אלא ב"ש כרבי יהודה וב"ה כרבי שמעון לדחות איסור המוקצה ולומר שאינו משנה וכדאמרינן בכי האי גוונא בפרק משילין גבי ברירה וזו תשובה גמורה אין לך מכל הסברות והדעות בזה אלא דברי רבינו אלפסי ז"ל שחדש לסמוך על דברי ר' נחמן במוקצה יו"ט אסור ובשבת מותר והם הפנים המאירין בכל ההלכות האלו והא דדריש רבא אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד ואוד שנשבר תרוייהו כר' יהודה דרש להו וכיון שהודו רב נחמן ורב ששת לדברי תנא קמא ומהנך דבריהם נפסקה הלכה בגמ' יבישא שרי מטעמייהו מה לי לצלות בו ומה לי לצלות בגחלתו ורטיבא אסור ש"מ דהלכה יש מוקצה ביו"ט כסבריה דרב נחמן דאיהו מרה דהך שמעתא ואזיל לטעמיה וגמרא פסקא בהדיא הלכתא כותיה והוי יודע שהכל מודים ברטיבא דחזיא להיסק גדול ולא נחלקו בבא להסיק מהן היסק גדול שהוא מותר אלא כך נחלקו מאן דאסר אמר לך הא לא חזי להסקה באפי נפשה ואין אומר מה לי לצלות בו ומה לי לצלות בגחלתו ומאן דשרי אמר לך הא חזי להיסק גדול ומה לי לצלות בו ומה לי לצלות בתערובת גחלתו והלכתא מה לי לצלות בפני עצמו אמרי' מה לי לצלות בתערובתו לא אמרינן ואם תפרש שאין הכנה להיסק גדול הוה להו ודאי כצרורות שבחצר ובלא דין מוקצה אסורין דהא לא חזי לכלום וזה מקום טעותו של בעל המאור למעלה בפרק יו"ט בין תבין את אשר לפניך: