מלחמת השם על ביצה יד.

ועוד והא דאמרינן אסור להראות סכין לחכם ביום טוב כו' עד שאין לגזור משום תחומין למ"ד תחומין דרבנן: אמר הכותב רבים סוברים דתחומין שלש פרסאות דאורייתא הם ומשום הכי חיישינן בהולכת סכין שמא ילך אחר חכם שלש פרסאות וגבי רוכבין על גבי בהמה אין לחוש שמא יצא שלא לדעת חוץ לשלש פרסאות אלא באלפים אמה שהוא מקום קרוב הוא שיש לחוש כשלא ילך ברגליו שמא לא יכוין את התחום ומשום הכי אקשינן שמע מינה תחומין דאורייתא אבל לגבי להראות סכין לחכם חוששין שהרי צריך להוליכה אחריו כנגד מחנה ישראל אע"פ שהוא בקי כל שכן למי שאינו בקי לפיכך חוששין לתחומי שלש פרסאות שהוא רגיל להוליך שם סכין אחר חכם בחול שאין החכמים מצויין בכל מקום בתוך התחום הלואי בכמה תחומין ימצאו וזה באמת דעת מקצת הגאונים בתחומין והוא כתוב בהלכות ואנו אין דעתנו ולא דעת בעל המאור כן וגם דברי רבינו הגדול ז"ל אנו מוציאין אותם שם מן הדעת הזו אבל יש לומר דודאי לא חששו בתחומין שמא לא יהא מכוין בה ברוכב אלא לדברי האומר תחומין דאורייתא אבל במוליך סכין לחכם שהוא מחזר אחריו ויציאתו חוץ לתחום צריכה לו גזירה קרובה היא ואפילו בשל דבריהם גזרינן והדר ביה כמה גזירות בתלמוד משום איסורין של דבריהם ביו"ט ובשבת ולמעלה גזרו בתחומין משום אמירה לנכרי בלבד וטעמו של בעל המאור ז"ל אינו דראיית סכין כראיית טריפה הוא וכשאר ההוראות שמותרות ביום טוב ואינו דומה לראיית בכור שהוא יוצא מכלל קדשי מזבח לפסולי המוקדשין בהתירה זו נמצא שהוא מתיר את האיסור ואם היה טעמו עיקר אף תלמיד חכם אינו רואה לעצמו וטוב מזה ומזה גזירה שמא ישחיז במשחזת: