מלחמת השם על ביצה יג.

כתוב בספר המאור הא דאמר ר"ש שוחטין מן הניגרין ביו"ט אבל לא מן הרשתות הלכה היא ואע"פ שלא כתבה הרב אלפסי ז"ל: אמר הכותב וכי רבי' קניגי היה או בלסתרי היה שיבא ללמוד על דרך צידת חיה ועוף אבל עיקר הדין כבר כתב שספק מוכן אסור וניגרין היינו ביברין וכבר פירשתי את דינן:

ועוד והא דאמר רב פפא הלכתא כו' עד וזה טעמו בבכור: אמר הכותב אדקפתא נקט ביד ריחא אתלי לן ביד שאני רואה רבינו הגדול ז"ל רומז לנו בפירות ועצים שנשרו מן המחובר דאסורין שמא יעלה ויתלוש וכן הוזכר בגמ' במס' זו בשנים ושלשה מקומות ולא אמרי' משום שאין דעתו עליהן ועוד אמרו בפסחים בפרק מקום שנהגו גבי מתני' דאוכלין מתחת הנשרים בשבת מחלוקת בשל מכבדות דרבנן סברי גזרי' שמא יעלה ויתלוש ואנשי יריחו סברי לא גזרינן והיינו נושרין בשבת מן המחובר כמו שהסכמנו שם ושמעינן מינה דכיון דדעתיה עליהו מאתמול שהרי פורצין פרצות בגנותיהן לשם כך הרי הם מוכנים במחובר לזה שדעתו עליו וכיון שכן פירות שתלשן הנכרי אם היה דעתו עליהן מערב יו"ט כגון ששמעו אותו אומר למחר אתלוש פירות הללו להביא אותן דורון לפלוני ישראל מעתה נתיר אותן ולא עוד אלא כיון שיש הכנה במחובר והנכרי אינו צריך הכן הרי כל פירותיו מוכנין ואף המחוברין שלו שתלשן הרי הן כפירות הנושרין לאנשי יריחו שאין בהן משום מוקצה אלא מתוך הדברים נלמוד שלא הודה ר"ש במוקצה מחמת איסור אלא כשהקצה אותו לאיסורו כגון שמן שבכוס ושבקערה ועששית דאיהו דחיה בידים כדאיתמר בפ"ק דשחיטת חולין וטעמו של ר"ש בבכור לפי שא"א לעולם אלא באיסור ומי יימר דמיזדקיק ליה חכם בעבירה הא בפירות שנשרו אינן אלא גזירה דשמא יעלה ויתלוש ושתלשן הנכרי נמי בכלל גזירה זו ומ"מ זו הגזירה אוסרתן יתר מדין מוקצה שאם היה דעתו עליהם כאנשי יריחו אין בו דין מוקצה כיון שהכינן ודאי שאפילו כוס וקערה ועששית אמרו בירושלמי אם התנה עליו מותר וכן בסוכה רעועה בפרק המביא מתנה בה תנאה ואע"פ שיש בה כשהיא קיימת משום סתירת אהלים ואפי' ברעועה ושלא כדברי בה"מ ז"ל שם ומ"מ נראה דמודה ר"ש בדבר שאינו ברשות אדם כגון דגים הנצודים וחיה ועוף של רשתות ומכמורות לא נחלקו לקמן אלא בב"ח שנצודו הכל מודים שמודה בהן ר"ש שהן אסורין עוד אני אומר בשמועה זו הניחו לי לברר אותה מה שהוצרך רבינו שלמה ז"ל להזכיר בכאן דין מוקצה וכן בעל המאור אוחז דרכו אין דבריהם ענין לכאן בנכרי שהביא דורון לישראל שהרי לערב שכבר בטל איסור מוקצה ונולד אמרו אסורין בכדי שיעשו הא למדנו דמשום איסור מלאכה נגעו בה וכן מה שכתב רש"י ז"ל במשנתינו שהצידה אסורה מפני שאפשר לעשותה מערב יו"ט אינם דברים נכונים שאוכל נפש עצמו דבר תורה מותר לעשותו ביום טוב אע"פ שאפשר לעשותו מערב יו"ט ולא מחלקינן בהו אלא במכשירין לר' יהודה דכתיב הוא וכתיב לכם וכדברי ר' אליעזר אף מכשירין מותרין אע"פ שאפשר לעשותן והרי מוליכין סכין אצל טבח ביו"ט ובשבת לענין מילה אסור מפני שאפשר לעשותה מערב שבת וכן לענין שחיטת הפסח כדאיתא בדוכתא ומלח במדוך של עץ נמי וכן מוריקא ובקיעת עצים אפילו בקופיץ כולם מלאכות גמורות הן וכנגדן בשבת חייבין עליהן סקילה והתירו אותן ביו"ט אע"פ שאפשר לעשותן מבערב [יו"ט] ולא אסרום אפי' מדבריהם כיון שדרך סעודה כך הוא לבקע ולדוך בכל יום והטריחו עליו בשינוי מועט משום עובדין דחול מכל מקום למדנו לאוכל נפש שהוא מותר אע"פ שאפשר לעשותו דבר תורה ועוד שהרבה פירות יש שבני יומן מעולין והצידה עצמה א"א לעשותה מבערב [יו"ט] ואם צד דגים מן הים בערב יו"ט וחזר וצד ביו"ט זו צידה אחרת היא א"א לו לעשותה מבערב ומה יאמר רבינו ז"ל למי שעלתה מצודתו ריקם בערב יום טוב ונזדמנו לו ביום טוב אלא הוו יודעים שלא כל המלאכות הותרו ביו"ט אלא הכשר המאכלים לאכלן כגון אפייה ובשול וכיוצא בהן אבל לצוד בעלי חיים שאינן ברשות אדם וכן לעקור דבר מגדולו כגון קצירה ותולדותיה אלו וכיוצא בהן אסורין והן בכלל מלאכת עבודה אי נמי כמו שמפורש בירושלמי מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין ר' יוסי בשם ריש לקיש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם מן ושמרתם את המצות כלומר מלישה ואילך למעט טחינה והרקדה וכל שכן קצירה ותלישה תני חזקיה ופליגי אך הוא לבדו הרי אלו מעוט מכאן שלא יקצור ושלא יטחון ושלא ירקוד ביו"ט פי' משמעות הן דורשין ולדברי הכל נתמעטו טחינה והרקדה שלא התירה תורה ביו"ט אלא מלאכות של יומן כגון שחיטה אפייה ובשול אבל אלו תקון הן ודרך בני אדם לתקן מהם לימים הרבה אמרה תורה יתקן כדרכו מחול ליום טוב שלא יתקן מיום טוב לימים הרבה של חול ואע"פ שמצינו היתר במלאכות הללו טוחנין את הפלפלין בריחים שלהן וכל הנדוכין כדרכן נמי טחינה היא ונותנין לתלויה ביו"ט והויא תולדה דבורר הנהו מלאכות דיום נינהו ומכל מקום נתמעטה קצירה ותולדותיה כגון תולש פירות הנאכלים שלא התירה תורה אלא להכשיר אוכלין שברשותו אבל לעקור דבר מגדולו לא ואפילו לפירות הנפגמים מיום לחבירו כגון תאנים ותותים וכל שכן צידת בעלי חיים שהוא בכלל מלאכת עבודה וזהו טעם משנתינו דאין צדים דגים והואיל ומלאכות הללו אסור לעשותן ביום טוב דבר תורה אף נכרי שעשאן בשביל ישראל אסורין ביומן ולערב נמי עד כדי שיעשו כענין ששנינו בשבת בנכרי שתלש עשבים או שמלא מים לבהמה ואם בשביל ישראל אסור וצריך כדי שיעשו ואלו הן דברי רב פפא בכאן מ"מ דברי רש"י ז"ל בטעם המוקצה צריכין לנו לפי שהדבר ידוע בנכרי שתלש פירות לעצמו ביום טוב שהן אסורין לישראל ביומן וכדאיתא נמי בפרק כיצד מערבין בההוא ליפתא דאתאי למחוזא ואם מפני מלאכה כיון שבשביל עצמו עשאה אף בשבת מותרת לישראל והכי נמי איתא בפרק כל כתבי הקדש בנכרי שלקט עשבים בשבת לעצמו שמותרין משום מלאכת שבת ואסורין כדין מוקצה אלא בין ביום טוב בין בשבת אסורין משום מוקצה לדעת הרב או שהם בכלל גזירה של פירות הנושרין דהוא משום שמא יעלה ויתלוש ולמעלה מפורש ומתני' דמצודת חיה ועופות נמי מן הטעם הזה הוא שאלו משום מלאכה הרי שנינו בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא בכדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין אלא אסורין משום מוקצה אי נמי דאי שרית ליה בו ביום גזירה שמא יצוד כענין שאמרנו בפירות הנושרין וכן מה שמפרשי' בבא חוץ לתחום גזירה משום יאמר לו איני יודע למה הם מתכונים בפירוש הזה שהרי אף לדבריהם כשהוא אומר לו הבא משום אמירה לנכרי שבות אתה תופסו אם כן אף אתה עשית הבאה דחוץ לתחום ביום טוב מלאכה ואם מלאכה היא למה מתקשים בה דבר ברור הוא דכל בשביל ישראל אסור בין בשבת בין ביום טוב וצריך נמי כדי שיעשו כדאיתא בפרק בכל מערבין אלא כיון דתחומין דרבנן הקלו בהן משום שמחת יום טוב דנכרי שהביא מה שאין כן ביש במינו במחובר ודא ודא אחת היא משום איסור מלאכה נגעו בהן וכיון שלמדנו שהוא משום מלאכה למדנו שצריך כדי שיעשו וכיון שצריך כדי שיעשו בשבת ויום טוב או בשני ימים טובים של ראש השנה הבא בזה אסור בזה וחכמי מקומו לא יפה הורו וכיון שנתפרש לנו טעם דלערב אסורין בכדי שיעשו שהוא משום איסור מלאכה וראינו שלא חלק רב פפא באותו השיעור בין אותו ישראל לישראל אחר אלא כשאין במינו במחובר ובגזירת תחומין הוא שהפריש בין הבא בשביל ישראל זה לישראל אחר וכן כל הראשונים אסרום לכל ישראל עד כדי שיעשום מעתה יש לנו ראיה לנכרי שלקט עשבים ושמלא מים לבהמת ישראל זה או שעשה לו כבש בשבת שכולן אסורין אף לישראל אחר שלא חלקו במעשה שבת ליומן בין לו בין לאחרים אלא בעולמית דרבי יהודה ודרבי יוחנן הסנדלר הוא שחלקו ונראה לי שהטעם בתחומין דהבא בשביל ישראל זה מותר לזה לפי שהוא איסור שאינו שוה בכל לזה הוא חוץ לתחום ולזה שערב או שהוא סמוך למקומו מותר וכיון שאינו אסור לכל ישראל לא אסרוהו אלא לזה שבא בשבילו שלא ראו להחמיר כל כך בשל דבריהם דהא לא מפרסמה כן לא כשאר איסורין דכל מילתא דתחומין אסור לזה ומותר לזה הא אם נעשית בו מלאכה בשביל ישראל אפילו של דבריהם אסור לכל וטעם יפה הוא ומה שנמצא בתוספתא במסכת שבת נכרי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספוד אותו ישראל בהן אבל ישראל אחר מותר עשו לו ארון וחפרו לו קבר לא יקבר בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר ומה שהביא הנכרי מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומם לא באו להתיר הנאת מלאכת שבת לישראל אחר עד כדי שיעשו אלא לפי שהארון והקבר הנעשין בשביל ישראל ידוע אסורין לאותו ישראל לעולם כמו ששנינו בהם ואם בשביל ישראל לא יקבר בהן עולמית ומפרש לה בגמרא קבר בעומד בסרטיא וארון במוטל על קברו כלומר משום כבודו של מת שאומרים בשביל זה נעשה הקבר הזה בשבת והחלילין נמי דבר של פרסום הוא ושל פומבי הוא ואם הביאן בשביל מת פלוני ישראל לא יספד בהן לעולם משום לזות שפתים שאין זה כבודו של מת וכשהתירו בגמרא בכדי שיעשו דוקא בנכרי שהביא חלילין סתם כדתנן נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב והטעם מפני שסתמן בשביל כלל ישראל באו שאין דרכן של נכרי בהספדן ורובן בשביל ישראל שמקוננים בהם מביאים אותם ואם בשביל ישראל פלוני בזה שנו בתוספתא שלא יספוד בהם לעולם דומיא דקבר וארון ובאלו אמרו שהן מותרין לישראל אחר ובלבד לאחר כדי שיעשו שאין כאן הנאה של מלאכת שבת ואין ראוי לגזור בו לישראל אחר יותר מן השיעור הזה והרי דינו כישראל המבשל בשבת במזיד דרבי יהודה שלא יאכל עולמית אבל אחרים אוכלין לאחר כדי שיעשו וכן הדין כאילו עשאן הנכרי בשביל ישראל פלוני שהן מותרין לישראל אחר ולא גזרו בהן עולמית הא בכדי שיעשו אסורין לכל ישראל ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת: