מלחמת השם על בבא מציעא לה

כתוב בספר המאור המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם מה שכתב בזה הרי"ף ז"ל אינו מחוור ומדברי ה"ר אפרים ז"ל מתברר וכו': אמר הכותב יפה כוון ה"ר אפרים ז"ל בזו שהדעת נוטה כדבריו דהא אילו בגזלה דר בגווה לית ליה אגרא מיניה ולא כלום ואפילו תפס מדידיה כ"ש באבק רבית הכי נמי אמרינן רבית יוצא מדין גזלה קאמרינן דחשיב גזל מדאסריה רחמנא א"נ רבנן והכא ליכא גזל ודין ממון ואפי' בכלים ואצ"ל בהלוהו ולא שמענו תורת רבית במדת סדום זה נהנה וזה לא חסר והכי נמי משמע לקמן בהלוהו גבי רב יוסף דא"ל לבריה הדרי בי אלמא לא מחייב לאהדורי מידי דהא לא שקיל מיניה ולא כלום דאי ס"ד צריך לאהדורי לא הוה אמר הדרי בי אלא מהדרנא להו דמי מאי דאשתמשי בהו מדקאמר הדרי בי ש"מ לא צריך לאהדוריה ליה כלום ואפי' בבא לצאת ידי שמים והיינו דאמרינן מחזי כרבית אלמא לאו רבית הוא ולא [אבק] רבית אלא דמיחזי כרבית בעלמא והאי הלוהו ודר בחצירו דקאמר הלוהו והוא דר בחצירו צריך להעלות לו שכר ולא ידור בה בחנם אבל במה שאמר הרב ז"ל דמשכנתא בלא נכייתא מחשבינן ליה ומסלקינן ליה אינו דהא אי אכל לא מפקינן מיניה וכל היכא דאי אכיל לא מפקינן מיניה לא מסלקינן ליה בלא זוזי דאפוקי מיניה הוא ולענין המחלוקת שחלק על רבו ז"ל ואמר דלא אמרינן אפוקי מיניה הוא אלא במשכנתא אבל לא בהלוהו ודר בחצרו מנפשיה אי נמי דקאמר ליה לוה בתר הלואה דור בה וכן בשאר הלואות אין הכרעת בעל המאור מכרעת והדעת נוטה כדברי רבינו הגדול ז"ל וכמה הוא רחוק שנאמר במי שהיה חייב מנה לחבירו ונתן לוה למלוה כלים במתנה סתם או שהשאיל לו בהמה וכלים שיהיו מחשבין ופוחתין לו ואדרבה משכונה חמורה מזה דהיא הלוני ואכול פירות כל זמן שמעותיך בטלות אצלי ואין צריך לומר חצר דלא קיימא לאגרא בין דדר בה מנפשיה בין מדעת לוה סתם דלא מחשב כלום ובין בשאר אבק רבית אין מחשבין כדעתו של רבינו ז"ל ודברי הרב ר' אפרים בעצמן אינן מכוונים דקאמר אבל חצר דקיימא לאגרא דחסריה ממונא כיון דבעלמא בלא הלוהו חייב להעלות לו שכר ק"ו היכא דהלוהו זה הלשון אינו עולה כהוגן וכי צריך לומר הלוהו ודר בחצירו שלא מדעתו בחצר דקיימא לאגר דבעלמא חייב דהכא חייב ואפילו פדאו מוציאין ממנו אבל בדר בה מדעתו בחנם בזה אנו אומרים שאין מחשבין מתנה נתן לו סתם ולא מצינו בה תשבון לעולם וסוף דבר שאין הלכה כתלמיד במקום הרב והוי יודע כי השתבשו רבים בתשובת רבינו הגדול ז"ל שהן סבורין שחלק במשכנתא בחוב שקדם ולא כן הדבר אלא חלק בין שהלוהו על חצירו בתורת משכנתא ובין הלוהו ואח"כ בא לדור בחצירו שלא בתורת משכנתא ותשובתו מוכחת כן: