מלחמת השם על בבא מציעא לו.

ועוד וטרשא שריא כרב נחמן וה"מ בדלא קץ וכו' אין זו קציצה שתאסר עליו וכו': אמר הכותב הגאונים ז"ל פירשו טרשא דרב נחמן כעין טרשא דרב פפא דאמר ליה הרי הוא לך בתשרי כשער של תשרי והוא שער היוקר ואקשינן עליה ממתני' דקתני ואם מעכשיו וכו' אם לגורן בשנים עשר מנה אסור ואע"ג דלגורן יקרא ארעתא כדאמרינן בב"ק ופריק התם קיץ ליה כלומר קצוץ הוא בשנים עשר מנה ומעכשיו בפחות אבל הכא השער של תשרי אינו קצוץ שמא לא יתייקר ולפיכך מותר ודרב פפא נמי הכי מפרשא וכיון דלית הלכתא כרב פפא לית הלכתא כרב נחמן מ"ט כיון שמשך קנה וכל דמוסיף בדמייהו אגר נטר ליה הוא ואחרים אמרו דרב נחמן ודאי בלא קצץ כלום אלא אמר כשער של תשרי והוא שער היוקר לפיכך מותר דאמר ליה חיטי הוא דקדחו באכלבאי ופירשו התם במתני' קיץ ליה אבל הכא לא קיץ ליה כלום ורב פפא היה קוצץ אם מעכשיו כשער של עכשיו ואם לתשרי כשער של תשרי לכך אמרו דהלכתא כרב נחמן אע"ג דליתא לדרב פפא ודעת רבינו ז"ל כפי' הראשון על כן לא כתבה לדרב נחמן בהלכות אבל להתיר לזמן בדמים קצובים יותר משער של עכשיו חס ושלום ואע"ג דמתני' קתני אם מעכשיו קרקע שאני שאם לא אמר כן אין לו דמים ידועים ולא מיחזי כאגר נטר ליה והרי מצינו בנותן מעות ופוסק עליהן פירות יתרין בהמתנה שאסור כדאמרן לעיל ליתנהו אסור ואע"פ שלא פירש אם מעכשיו ד' גריוי אני לוקח ואפי' פסק לגורן שדרך השער להיות בזול ולא עוד אלא אפילו פסק עמו בשויהן והוקר השער אסור דהיינו מתני' אף טרשא זו שמשך פירות ונגמר מקח ביניהם ודאי שאין לו להוסיף על דמיהן בהמתנה ואע"פ שלא פירש מהו. הצד השוה שבהן שאין עליו תשובה אלא אדרבה חומר במושך פירות שאפי' הוקר השער על דמים שקוצץ אינו נותן לו אלא כשעת משיכה והנותן דמים נוטל כשער שיצא ואם יש לו מותר נעשה כמי שקנו לו מעותיו אותן פירות בעצמם ואין כאן מלוה והמתנה מה שאין כן במושך פירות שהמעות אצלו וראיה לדבר שהרי אמרו היה מוליך חבילה ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין באותו מקום ברשות לוקח אסור ואמאי הרי לא פסק אם מעכשיו יתן לו הדמים בכמה ואעפ"כ אסרו ואפילו בדבר שאין השער שלו קבוע כעין חבילה אלא ודאי כשפסק כשער של אותו זמן סתם הדברים אמורין ועוד לדבריו קשיא ממתני' לרב פפא שהוא סבור כפי הנראה מדבריו לרב פפא פוסק היה לו לגורן בכך וכך כטרשא דרב נחמן ואם מעכשיו בפחות וא"כ מתני קשיא ליה דהא ארעא היא וארעא לא פסיד וזוזי לא צריך דמתניתין לכל אדם נשנית ואפילו לעשיר כרבי אלעזר בן חרסום ואמאי אסור הרי ברוב השנים מתיקר הקרקע לגורן כדאתמר בבבא קמא ואע"פ שאינו מתיקר אלא במיעוט השנים נמי לפי דבריו מותר כיון שאפשר שמתיקר ושוה י"ב מנה ומתני' לאשמועינן איסורא בכי האי גוונא קתני שדה ושני מלישנא דרישא דקתני חצר ועוד דמתני' מלתא פסיקא קתני אפילו שויא נמי מהשתא שנים עשר מנה אסור ובין ברישא בין בסיפא מילתא פסיקא תנן בין דשויא דמים דקצץ השתא בין דשויא בדמים דלקמיה רישא לעולם מותר וסיפא לעולם אסור ומי שפירש כן גלה דעתו שאינו יודע עיקר פירוש לשון טרשא וכך אנו אומרים שלשון טרשא הוא הלואה חרשת שאינה נשמעת שלא אמר לגורן בכך וכך אלא אמר סתם כשער של גורן שהדבר רבית ואינו נשמע ויש לו חבר בילמדנו בסוף אם בחקותי מהולתך טרשא אקיש עלה שפירושו הנפה נתחרשה ואין הקמח יורד אקיש עלה ופירש רב נתן בעל הערוך ז"ל שהוא בלשון ערב שקורין לחרש אטרוש וכן מוכיח בשמועה זו שהרי שלש טרשות יש כאן וכולן קראו אותן טרשא סתם אלמא כל שלא קצץ קרי טרשא שאם זו בקצץ וזו בשלא קצץ היה להם לפרש בגמרא וממה שפסקו הלכה כרב חמא ולא פסקו נמי כרב נחמן שמעינן מינה דלית הלכתא כוותיה כדברי רבינו ז"ל ודקאמרינן לקמן בטרשי פפונאי כ"ש לדרב נחמן ועובדי דלא כשרין קא מני ואזיל בירושלמי מצאתי רבי חייא רבה הוה ליה כיתאן אתון חמרי למזבן ליה מיניה אמר להון לית בדעתי מזבינתיה כדון אלא בפוריא אמרו ליה זבניה לן כמה דאת עתיד למזבנתיה בפוריא אתא ושאיל לרבי אמר ליה אסור וזו טרשא שלא קצץ בה כלום ואסורה: