מלחמת השם על בבא מציעא יב:

ועוד וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי וכו' תחתיהן מותרין וכו': אמר הכותב אי הכי מה שהודה לו לא טענו והוה ליה למימר תמרי ידיעי דנתרי וכיון דאיכא שקצים ורמשים וכו' אלא הכי פירושא כיון דאיכא שקצים ורמשים שעולים בראש האילן ואוכלין אותם מעיקרא נמי מייאש דאיידי דקילי שדי להו זיקא זו כתב הרב רבי אברהם בר דוד ז"ל ואני אמרה בלשון אחרת דמעיקרא נמי קים לן דתמרי ידיעי דנתרי אלא דלא עבידי דשדי להו זיקא למקום רחוק ואיהו לא מיאש מימר אמר חזותן מוכחת עליהן ומיהו אדידע מייאש דהוה להו יאוש שלא מדעת ואמר ליה דאיכא שקצים ורמשים דאכלי להו אפילו לנושרים תחתיהן ואינהו עבידי דנתרי תחתיהן מעיקרא מייאש מינייהו וכולן מותרין וההיא דאמרן לעיל שאני זית הואיל וחזותו מוכחת עליו אע"ג דלרבא איתמר קושטא הוא דהא ר' אבהו מקמיה רבא הוה ולגרמיה הוא דפירשה ולאו לפרוקיה לרבא:

ועוד כתב הרי"ף ז"ל ומקום נמי הוה סימן מדאמרינן לקמן וניהוי מקום סימן וכו' ולא היה צריך לכל זה מאחר שפסק כרב זביד: אמר הכותב אף בזו השיב ה"ר אברהם ז"ל ואמר אמת הוא שאם הלכה כרב זביד ממילא שמענו דמקום הוי סימן אבל מנא לך דהלכה כרב זביד והלא משמיה דרבא אמרה דאיהו מרה דפלוגתא ולא מהימן למימר הלכתא כותיה ולפיכך הוצרך רבינו הגדול ליתן טעם לדבריו דפסק כרב זביד מסוגיא דשמעתא דאוקמא רב עוקבא במדדין ואע"פ שהאמינו רבינו הגדול ז"ל ופסק כמותו בסימן העשוי לידרס דהוי סימן משום דכיון דקי"ל מקום הוי סימן מתני' דיקא כרבא וסוגיין כותי' אף בסימן העשוי לידרס דהנך תרתי פלוגתין מישך שייכא להדדי באוקמתא דמתני' ועוד דבמקום פליגי ר"נ לקמן ורב מארי פריש טעמא ורבא תלמיד הוא ויחיד הוא לגבייהו ולא הוה לן למיפסק כותי' אי ליכא טעמא מסוגיא דלקמן: