מלחמת השם על בבא מציעא יב.

כתוב בספר המאור תא שמע שטף נהר קורותיו עד וסיפא דאם היו הבעלים מרדפין כלומר שיכולין להציל ברדיפתן: אמר הכותב הרב אב ב"ד ז"ל כך כתב פי' דמאי אם נתייאשו דידעי ביה והוא נכון אבל בעל זה המאור ז"ל לא השלים פירושו כהוגן דאם היו מרדפין אחריהן לא משמע כלל אם יכולין להציל ברדיפתן ועוד שא"כ אף לרבא לא קשיא דדלמא הכי קתני אם אינן יכולין להציל שבודאי נתיאשו הרי אלו שלו ואם יכולין להציל ברדיפתן חייב להחזיר וכי היכי דמפרש אם דסיפא לאביי הכי נמי אפשר לפרושי אם דרישא לרבא אלא האי פירושא לא נהירא כלל והכי הוה ליה לאסוקי להאיפירושא דהכא במאי עסקינן שהנהר גדול והולך וחסר ונוטל היום מזה ולמחר כשחסר נותן לזה אי נמי דדילמא משכ' משקלי ומעכבי אי נמי דאיידי דיקירי פלטי להו מיא למקום אחר וכמו שפי' בעל המאור הזה ז"ל ואם שמע שנתייאשו הרי הן של מוצאן דכיון דלית בהו סימן מימר אמר מאן דמשכח להו לא מהדר לי דלית לי סימנא בגווייהו ואם היו מרדפין שהולכין אחריהם עד שיחסרו המים למחר ויראו היכן יניחו אותן או שמא פלטי להו מיא חייב להחזיר דהא לא אייאש:

ועוד ואיסורא דומיא דהיתרא כתב הרב ר' אברהם ז"ל וכו': אמר הכותב זה הדוחק אין הדעת סובלתו דלאו לישנא דמימריה הוא כלל ולאו דתנא אלא לישנא דגמרא הוא ועוד דאי הכי לא הויא תיובתיה דרבא ואי רבי יוחנן אסר רבא שרי והוה ליה למימר ופליגא דר' יוחנן ואע"ג דמשום תנא אמרינן כיון דמימרא היא ולא ברייתא לא מותבינן מינה תיובתא כי ההיא דבפרק לולב הגזול והכי איתא בכולי תלמודא בכה"ג ועוד דאפילו אמרה נמי רבי יוחנן קשיא היכי דייק לה מיניה ואי סברא דנפשיה אמר לא הוה ליה למימר ואסורא דומיא דהיתרא דאלמא דוקיא דקרא הוא ובאמת וברור פי' הוא שנכתב בספרים מה איסורא בין אית בה סימן וכו' ולא ידעינן מאן כתביה יפה אמר הרב אב בית דין ז"ל דלא נהירא וליתא כלל אבל תיובתא דמותבי' לרבא הכי הוא והכי גרסינן לה ואיסורא דומיא דהיתרא ולא גרסינן מה איסורא וכו' וה"פ דקרא גופיה דייקי' כיון שהתיר הכתוב אבדה שהיא אבודה ממנו ומכל אדם שעל כרחך בין יש בה סימן בין אין בה יש בה יאוש מכלל אתה שומע שאם מצויה אצל כל אדם אע"פ שיש בה יאוש אסורה וזהו ביאוש שלא מדעת ולמדת דיאוש שלא מדעת לאו יאוש הוא וא"ת ודילמא הכי קאמר רחמנא אבודה מכל אדם מותרת לפי שיש בה יאוש ומצויה אצל כל אדם שאין בה יאוש אסורה וקמ"ל דיאוש קני יאוש באבדה משמלה נפקא ועוד לישמעינן יאוש במצויה אצל כל אדם אלא שמע מינה שאין יאוש מתירה לזו דלאו יאוש הוא ופירושא דכתיב בספרי אפשר לפרושי כי האי פירושא דידן אלא דקמיט לישניה: ומצאתי לרב חננאל ז"ל שכתב בפירוש הכי יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם הלכך הרי אלו שלו בין אית בה סימן בין לית בה סימן שרי דהא ודאי נתייאש ממנה וזו שהתיר בים ובנהר כנגדו אסור ביבשה מה היתרא בין אית בה סימן ואפילו לפני יאוש שרי כך מה שאסר ביבשה ואפילו לית בה סימן לפני יאוש אסורה ודברי ר"ח ז"ל אלו קרובים למה שכתבנו: