מלחמת השם על בבא קמא ח.

כתוב בספר המאור אמר אילפא בהמה ברה"ר ופשטה צוארה וכו' ולא פליגי אהדדי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא: אמר הכותב בתחלה אפרש שיהיו דברי רבינו הגדול ז"ל קיימין הוי יודע שמה שאמרו בגמ' בקיפצת לא לענין ח"נ אמרו שאין זה שינוי אלא כיון דאורחא למיכל אורחא נמי למיקפן ומיהו אילפא סבר דאע"ג דלא קפצה חייבת הואיל ופשטה צוארה וה"ה לאוכלת מצד הרחבה ממקום גבוה שאין זה שן שפטרה תורה לפי שאין דרכה לאכול אלא להלך ולאכול דרך הלוכה מאמצע רה"ר ממקום נמוך שאוכלת ממנו בדרך הלוכה ור' הושעיא סבר דוקא קופצת לפי שנסתלקה מרה"ר לגמרי ודמיא למאן דשבקתה לרחבה ואכלה בצדי הרחבה אבל אכלה בלא קפיצה פטורה והיינו דאמרי' לקמן דאילפא ור' אושעיא איכא בינייהו ואנן כיון דקי"ל מחזרת פטורה ולא מחייבה עד דשבקה לרחבה ממילא שמעינן דהלכתא כר' הושעיא ועוד דר' הושעיא עדיפא דהוי לפטורה ורבא דהוא בתרא מתרץ למלתיה והיינו דכתב רבינו הגדול ז"ל והוא דקפצה כר' הושעיא כלומר הלכתא כאילפא דגבי חבירתה כחצר הניזק דמי ולא כרה"ר אבל לא מחייבא עד דקפצה כר' הושעיא ואי אילפא פליג לית לן בה דהלכתא כר' הושעיא ויש מי שמוסיף לומר מאחר שר' הושעיא פוטר בשאינה קופצת ואילפא אין לנו ראיה שחולק עליו אמרי' דאילפא נמי בקופצת והיינו דאמרי' דאילפא ור' הושעיא איכא בינייהו ותרוייהו מחייבי בקופצת ופטרי בלא קופצת וכי דחי בגמ' בקופצת ה"ק בקופצת מחייבו בברייתא ואילפא בלא קופצת ולא תפשוט סיועא אבל אנן אמרי' דאילפא ודברייתא תרוייהו בקופצת ותפשוט סיועא ועתה אשוב להשיב על בעל החבור הזה ז"ל תמהו עליו רבים שכתב כל על גבי חבירתה חייבת בין קפצה בין עמדה אלמא קפיצה לאו שינוי הוא ומשלמת נ"ש והיינו דאילפא והדר אמר וברה"ר בלא גבי חבירתה חייבת ח"נ בקופצת אלמא שינוי הוא ותולדה דקרן הוא תרתי ועוד שאמר וברה"ר בלא גבי חבירתה חייבת בח"נ בקופצת ע"ג חבירתה נמי שאין ח"נ חלוק בכך ושמא הוא מפרש שהקופצת לאכול מע"ג חבירתה אינה משונה וחייבת בנ"ש והיינו בכלל דאילפא אבל הקיפצת שהזכירו בגמ' אינה קופצת ע"ג חבירתה אלא שקפצה ממקום למקום וזה שינוי ואינה עשלמת אלא ח"נ אבל אינם דברים נכונים שלא הוזכרו קופצת אלא בשקופצת למקום גבוה כדי לאכול ואין לחלק בין גב חבירתה למקום אחר גבוה גבוה שבכולן דרכה בכך ואילו היתה קופצת ממקום למקום באמצע רה"ר ברחבה אפי' תאמר שהיא משונה פטורה דנהי דבאותה קפיצה היא משונה מ"מ כיון שהפירות מונחים באמצע רחבה ובלא קפיצה מטיא להו ובאכילתה אינה משנה היינו שן ברה"ר ובודאי פטורה ועוד דאמרי' לקמן דר' הושעיא איכא בינייהו ולפי פי' הזה צריך אתה לפרש דר' יוסי ור"א דאמרי אין דרכה לאכול אלא להלך לענין ח"נ אמרו ולא כן צורת ההלכה ועוד דהל"ל דאילפא אי נמי דר' הושעיא איכא בינייהו מדקאמר דאילפא ור' הושעיא משמע דחדא אוקמתא היא בדתרוייהו ועוד מצאתי בתוספתא בהמה שהיתה מהלכת כדרכה ברה"ר וכו' שינתה ואכלה משלמת מה שהזיקה כיצד שינתה ואכלה היתה קופתו מופשלת לו לאחוריו ברה"ר ופשטה פרה פיה לתוכה ואכלה משלמת מה שהזיקה וזו היא הברייתא שהעמידו בגמ' בקופצת וקתני מה שהזיקה ואין הלשון הזה אלא לשון נ"ש שוב מצאתי בירושלמי תאני ר' חייא שינתה ואכלה משלמת נ"ש מהו שינתה ואכלה היתה קופתו מופשלת לו לאחוריו והיתה עומדת בר"ה ופשטה פיה ואכלה ממנה משלמת נ"ש והיאך העמידוה בקופצת שהיא משונה ואינה משלמת אלא ח"נ אלא ודאי אין בשמועה זו זכר לח"נ כלל לא בדר' הושעיא ולא בברייתא דגבי תולדה דשן איתניא בהדיא בתוספתא ובלשון נ"ש שנית בכל מקום שהיא וזו קשה אף לדברי רבינו שלמה ז"ל שכתב שהקופצת משונה אלא שהוא ז"ל לא חלק בין גב חבירתה למקום אחר שא"א ואין דבריו נוחין שהרי אמרו גבי ברחא אורחיה נמי סרו כי ומסלק אלמא דרכה בכך כדי לאכול כללו של דבר אין עליך לדון אלא בלשון רבינו הגדול ז"ל דמאחר דקי"ל מחזרת פטורה כלישנא קמא דשמואל דסוגיין כותיה לא אפשר לחיובא פשטה צוארה ואכלה דהא גריעה נמי ממחזרת ועוד כי אקשינן בגמ' לשמואל דאמר מחזרת פטורה מצידי הרחבה היכי משכחת לה לימא כגון שפשטה צוארה ואכלה ממקום גבוה וחייבת כגון דצידי הרחבה כרשות הניזק דמי שיש לו רשות להניח שם פירותיו אלא ש"מ לעולם פטורה אא"כ קפצה דהא שבקתיה לרה"ר ואף רבינו חננאל ז"ל פי' שהקופצת שאמרו בגמ' נ"ש משלמת כדרב הושעיא והמודה על האמת יודה בזה: