מלחמת השם על בבא קמא יא

ועוד אמר רבה זרק כלי מראש הגג וכו' הרי"ף ז"ל כתבה למימרא דהלכתא היא ואנן מספקא לן כו': אמר הכותב בתשובת זו השאלה לא הוצרכנו לדברים רבים שאם הדבר ספק הדין עם רבינו ז"ל לכתוב דברי רבה שפטר משבר כלי שנזרק מראש הגג ושלא חייב ג"כ תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי בנ"ש אלא בדאזיל מיניה דספיקא היא והכא קולא לתובע ופטור שזה כלל גדול בדין המע"ה ומי שתפס עליו מפני שכתב בפשיטות מימרא דרבה יפקח עיניו ויראה כמה בעיות אחרות שעלו בתלמוד בתיקו וכתבן כאילו נפשטו לפטור מפני שהדין בשניהם שוה ובאמת שזה היה מספיק לבעל המאור ז"ל אבל אנו דעת אחרת עמנו בזה דלעולם כל היכא דלמר מיבעיא ליה מלתא בשום דוכתא בתלמודא ולמר פשיטא ליה הלכה כמאן דפשיטא ליה ואפי' תלמיד במקום הרב וכ"ש רב במקום תלמיד וזו סברא מכרעת ודעת רבינו ז"ל הסכים עליה שהרי ח"נ צרורות מיבעיא ליה לרבא אי משלם ליה מן העלייה או לא ולרב פפא פשיטא ליה ופסק רבינו ז"ל בפ"ק הלכתא כרב פפא משום דרבא לא פשיטא ליה דאילו פשיטא ליה ופליג אדרב פפא בודאי הוה הלכתא כרבא אלא שיש לי לדקדק עליו שם שלפי המסקנא דאמרי' ולרבא אמאי קרי ליה תולדה דרגל לפוטרו ברה"ר לרב פפא נמי לא פשיטא ליה ולאו כיוצא בהם דקאמר רב פפא משום דקרי תולדה דרגל דפנוור ברה"ר כדרבא ומהדר הוא דהדר ביה מפירוקא קמא דאמר לרב פפא פשינוא ליה ואע"ג דלא אמרי' אלא לפוטרו ברה"ר משום דלאו מלתא ברירה היא דנהדר מינה בהדיא ועוד דלא איכפת לן שיש כיוצא בה בתלמוד הרבה מ"מ אתה למד שדעת רבינו ז"ל לפסוק הלכה כמאן דפשיטא ליה וכבר מצינו דבר זה לראשונים מפורש וכך כתוב בהלכתא גברתא בפ' אלו נערות דגרסי' התם אמר אביי בא עליה ומתה פטור ומלתא דפשיטא ליה לאביי מיבעיא ליה לרבא וכו'. וכתב הנגיד ר' שמואל הלוי ז"ל בהלכות הנזכרות שלו איכא דאמרי כיון דרבא ומר בר רב אשי בעו לה מיבעיא ולא איפשטא להו עבדינן כמאן דפשיטא ליה וכי אמרי' אביי ורבא הלכה כרבא לבר מיע"ל קג"ם ה"מ במאי דפליגי אהדדי בודאי אבל הכא דאביי פשיטא ליה ורבא מספקא ליה עבדינן כאביי דפשיטא ליה אלו דברי הנגיד ז"ל ולזו הסברא נטה דעת רבינו הגדול ז"ל כמו שכתבנו והיא נראית עיקר ועכשיו לפי הפברא הזו אנו חמהין עליו ז"ל במה שכתב בההיא דתרנגולין שהיו מחטטים בחבל דלי והוא דקא אזיל מיניה מיניה דאלמא בתר תבר מנא אזלינן ונראה שלא הורה רבינו ז"ל לפסוק כמאן דפשיטא ליה היכא דקמאי פשיטא להו ובתראי מיבעיא להו דהא מיתחזי דלא קבלוה מינייהו וכיון דאינהו לא קבלוה אע"ג דשמיע להו אנן נמי מידי ספיקא לא נפקי' וההיא דאביי בכתובות על דרך הספק כתבה לפטור ומן הסוגיא ששם והרי זה נכון ובריר בענין הפסק הזה ויש דרך אחרת בפי' זו השמועה בעצמה והוא שנפרש ונאמר דרבה בתר בסוף אזיל והא דקאמרי' בגמ' ותפשוט ליה מדרבה הכי פירושא תפשוט דבתר בסוף אזלינן מדאמר רבה ובא אחר ושברו במקל פטור ולא אמר הראשון חייב דאי ס"ד בתר מעיקרא אזיל הל"ל הראשון חייב ואשמועינן רבותא ולא לימא דשני פטור דשני אפי' אזלת בתר בסוף פטור כיון שסופו להשבר ואין לודמים עכשיו אלא ודאי מדאיצטריכא ליה פטורא דשני ש"מ דראשון נמי פטור דבתר בסוף אזלינן וזו קשה לדברי רבינו שלמה ומקצת המפרשים ז"ל שאמרו דמדרבה שמעינן דבתר מעיקרא אזלינן דהא אפי' אזלת בתר בסוף פטור שאין לו דמים לזה ומה ישלם וה"נ משמע סוגיא דרבה בזורק תינוק דהא תלמוד הזורק פטור לדברי הכל והשני בין בשור בין באדם חיובו מפני שקרב את מיתתו ואי בתר מעיקרא ראשון ליחייב לדברי כולם והשני יהא פטור ועוד אמר רבה לענין כופר פלוגתא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ורבנן ואי אמרת דבתר מעיקרא אזלינן האי נמי כמת דמי והיאך משלם כופר אפי' לר' ישמעאל דאמר דמי מזיק הרי גברא קטילא לגמרי קטל ולא השור בסקילה ולא בעלים משלמין כופר ואע"פ שקרב מיתתו דכתיב והמית פרט לזה שכבר מת דהא לענין צרורות בתר מעיקרא אזלת לגמרי וכשבור חשוב ליה והלכך הזורק הרגו לזה והשני בין שור בין אדם יפטר לדברי הכל וא"ת אפי' אזלינן בתר מעיקרא לאו כמת חשבינן ליה א"כ בכלי השני למה פטור על כרחך מפני שאין לו דמים הואיל וסופו להשבר אע"פ שלא נשבר ומפני טעם זה אפי' תיזיל בתר בסוף נמי שני פטור שהרי אין לו דמים וכדאמרי' דלרבנן דאמרי דמי ניזק פטור שאין לזה דמיה אע"פ שהוא כחי דהא תלמוד לר' ישמעאל חייב וכיון שכן היכי שמעינן מדרבה דבתר מעיקרא אזלינן דלמא לעולם לאו כשבור חשבינן ליה דבתר בסוף אזלינן ואעפ"כ השני פטור שאין לכלי זה דמים אע"פ שעדיין לא נשבר כמו שכתבתי ואע"ג דאיכא למימר שלא פטרוהו לדברי האומר דמי ניזק אלא משום דבתר מעיקרא אזלינן לענין ממונא ומיהו קטלא שאני אין הדעת מודה בזה אלא כמו שכתבנו ואם דעת רבינו ז"ל כפי' הזה יפה פסק דבתר בסוף אזלינן ומש"ה פטור הזורק דאפי' גרמא ליכא שהרי לא שברו ולפיכך כתב דקא אזיל מיניה מיניה: