מלחמת השם על בבא קמא מד

ועוד כתב נ"ל מפירש"י דאיהו גריס אי בעי' לאהדרינהו ניהלך התם במדבר מהדרנא לך וכו': אמר הכותב ח"ו והלא מלוה ופקדון שנוי כאן אפי' ביישוב נמי א"צ לילך אחריו שהרי בגזילה נמי א"צ להחזיר אחריו אלא בנשבע כדקתני מתני' בפ' הגוזל עצים והכא לא קתני נשבע ואת"ל נמי דלר"ע בלא נשבע נמי צריך לילך אחריו דוקא בגזילה משום קנסא אבל לא בפקדון ח"ו שיהא הנפקד צריך לחזור אחריו ואי אמרת מתני' אפי' נשבע קאמר אין שומעין לך חדא דלא קתני הכי והיה לו לפרש דהא קאמר לא יחזיר במדבר אבל צריך להחזיר ביישוב ואין דינו אלא בשנשבע שצריך לחזר אחריו ועוד דאי נשבע אפי' במדבר נמי צריך לילך אחריו דהא מחייב לאהדוריה לידיה דכתיב לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ולא חלק הכתוב בין מדבר ליישוב וא"ת תקנה תקנו בו כדרך שתקנו בהוצאה יתירה על השבח הוה ליה למיתני מביא לב"ד כדקתני התם דבדלא ב"ד ודאי לא מיפטר וכמדומה לי שלא הלך מעולם למדי שכמה מדברות יש בין א"י למדי ובכל מקום שאמרו אפי' למדי גוזמא הוא כאדם שאומר לחבירו אפי' לסוף העולם ועוד דהוה ליה למיתני אינו חייב להחזיר ואמאי קתני לא יחזיר דמשמע שאין חזרתו חזרה גמורה ועוד הוה ליה למיתני למדבר ולא ליתני במדבר שאין הלשון הזה אלא לשון ששניהם במדבר ועוד למה לא שני משנה זו בפ' הגוזל עצים ועוד אמאי קתני מתני' הפקיד לו ביישוב דמשמע דאם הפקיד לו במדבר צריך לילך אחריו במדבר אמאי ועוד היאך עלה על הדעת דבמלוה צריך לילך אחריו במדבר ובפקדון ואבידה לא מה בין זה לזה אבל לפי הפי' המקובל והידוע ניחא דקס"ד דכיון דאפקיד גביה ביישוב והוליכו למדבר פשיעה הוא שלא היה לו להוליכו שאין דרך הנפקדים בכך ולא על דעת כך הפקידו אצלם מה שאין לומר כן במלוה ומצאתי דתניא בתוספתא הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד לו ביישוב לא יחזיר לו במדבר אבל מחזיר לו בשיירא והאבידה חוזרת לבעלים בכל מקום מי שבא בדרך והיה מעות בידו וראה אנס בא כנגדו אמר לו בא וטול את אלו שאני חייב לך אם קבל עליו פטור ואם לאו חייב וזו הברייתא שלא כדברי בעל המאור ולא כתבתיה כאן להשיב עליו שאין צורך אלא ללמוד ממנה שהאבידה חוזרת לבעלים בכ"מ שהרי רבתה בו התורה השבות הרבה אע"פ שנראה ממה שכתב רבינו הגדול בהא דאפי' באבידה צריך שיחזירנה ביישוב ולמאי דקס"ד בגמ' מעיקרא נמי אבידה כפקדון ולא יחזירם אלא במקומן: