מלחמת השם על בבא קמא מה.

ועוד כתב מאי לאו סלע לדעת ובפלוגתא דרב ושמואל דבסלע שלא לדעת ליכא בכולהו אמוראי מאן דמחמיר טפי ממנין וכו': אמר הכותב איני יודע מה הוא שח דכיון דס"ל לר"י לא כלתה שמירתו כשהחזיר לדעתו הרי הוא כדעת בעה"ב וא"צ מנין אחר דחזרת לדעת היא והוא שהחזירה למקומה שאם לא החזירה למקומה לא החזירה לרשות הבעלים שאין רשותו כרשות הבעלים וצריך הוא להוציא גזילה מתחת ידו מרשותו אבל כשהחזירה למקומה פטור שאותו מקום שייחדו לה הבעלים והוא מושאל להם ברשות הבעלים הוא ודעתו כדעתם שלא כלתה שמירתו והרי בטלה אמר ר' ישמעאל למקום שגנב יחזיר ואינו צריך מנין אחר אלמא חזרה לדעה היא דשלא לדעת צריך דעת לרב חשדא ופטור מפני שדעת השומר כדעת הבעלים מאחר שלא כלתה שמירתו:

כתב עוד הלכך קשיא לן טובא מאי דפסק הרי"ף ז"ל וגם מה שכתב בב"מ בפ' המפקיד בפיסקא דהמפקיד תבית וכו' הא קשיא לן טובא היאך יהא שומר וכו' וא"ת אין ה"נ וכו' וזו אינה קושיא דה"ק ליה ר"ע לר"י אין השבתו למקוה שגנב השבה עד שיודיע בה לבעלים ולדעתם תהא מונחת ברשותו שכבר כלתה שמירתו הראשונה ומ"ש רבינו ז"ל כל השומרים צריכין דעת לא להוציא גנב וגזלן שכולן שוין אלא שהכל נכנסין בכלל שומרין והנה לפנינו דברי רבינו הגדול ז"ל שבכל מקום שכתב בשומר שגונב ברשותו שצריך דעת בעלים פי' ואמר משום דכיון דכליא שמירתו כאילו לא החזיר דמי דעדיין ברשותיה קיימא והיינו נמי צריך דעה בעליה דאיתמר בגמ' דחבית אבל אם החזירה לרשות הבעלים שלא מדעת הבעלים בזה לא דבר רבי' הגדול ז"ל כלל ומ"מ אני אומר שכל שומר שהפקידו בעלים אצלו כלומר כדי שתהא ברשותו והוא נמלך והחזירה לו שצריך דעת בעלים גמורה שאפי' גנב צריך שיחזיר לאותו רשות שגנב משם ואין מנין פוטר אא"כ החזירה לאותו רשות דהא מעיקרא קס"ד דלאוקומא לפלוגתא דר"י ור"ע בגנב בעלמא ואפ"ה אמר ר"י למקום שגנב יחזיר אלמא כל היכא דיחדו הבעלים מקום לאותו דבר כגון טלה שיחדו לו הבעלים העדר שהוא נראה כיחוד גמור צריך להחזיר לאותו מקום ואם לא החזירו אין מנין פוטר אע"פ שהוא ברשות בעלים ונראה מדברי בעל המאור ז"ל שהוא מודה לי בזה וכיון שכן אין חזרתו לרשות הבעלים פוטרתו עד שיודיע בה לבעלים ואפי' כשתמצא לומר דגנב מרשות הבעלים אע"פ שיחדו לה הבעלים מקום כגון טלה מן העדר והחזירו לבית פטור התם ה"ט מפני שאינו יחוד גמור ורשות בעלים אחת היא אבל בעה"ב שהפקיד ביד שומר כדי שלא להחזירו אצלו כיון שהוציא מרשותו לגמרי ולא רצה שיהא מונח אצלו ודאי המחזירו שם חייב שהרי יחדו להם הבעלים רשות השומר ולא רצו שיהא מונח אצלם והיאך יצא זה ידי חזרה בכך לפיכך צריך דעת בעלים והיינו דאמר ר"א הכל צריכים דעת בין גנב שגנב בעלי חיים שלא לדעת בעלים ובין גזלן שגזל מן השומר שלא לדעת בעלים והחזיר לרשותן ובין ד' שומרין חוץ מהשבת אבידה אע"פ שהוא שלא לדעת ובעלי חיים אינו צריך דעת אבל ודאי השבת גגיבה וגזילה וד' שומרין שוין דהא כי הדדי כתיבי תדע שכל חיובן של ד' שומרין אינו אלא מפני שלא החזירו למקום שגנבו שהרי בשואל שלא מדעת אמרי' בפ' המוכר את הספינה גבי השולח את בנו אצל חנוני וכו' דאי שואל הוי בחזרה ליד התינוק סגי ליה ואי גזלן הוי לא אלמא השבת גזלן צריכה להיות השבה מעלייתא יותר מהשבת שומר שלא מדעת נמצינו למדין שטעם השבת שומרין מפני שצריכין להחזירה למקומה הוא זה נ"ל אבל לא דיבר רבי' הגדול ז"ל בזה כלל ולא היה לו לבעל המאור הזה ז"ל לערער על דבריו בכך וכבר נדחו רברי בעל המאור ז"ל מכלל מה שכתבנו שהוא כתב דליתא לדר' יוחנן דקם ליה דלא כר"ע דאמר לדעת צריך דעת וכבר קיימנו את שתיהם ואפי' לדבריו לא היה לו לדחות הא דר' יוחנן דאמר מנין פוטר דקי"ל כוותיה ושמואל דהוא דיינא ונחית לעומקא דדינא כוותיה ס"ל הלכך ה"ל לדחויה לר"ע