מלחמת השם על בבא קמא טז:

ועוד אימא חד זוזא כלומר כל שאתה מוצא שיהא מועד חמור מתם אפי' חד זוזא החמיר בתם וכו'. אמר הכותב אף בלשון הראשון אין פי' זה נכון חדא דהיכי אמר מצינו תם משלם לא הוה לן למימר מצינו שהרי לא מצינו כלל אלא הוה ליה למימר יהא תם משלם יותר מח"נ ועוד מאי והתורה אמרה ומכרו את השור החי וחצו את כספו הרי אנו מחצין בחי היאך אמר יכול שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש סלעים וכו' הרי פחת שפחתתו מיתה אנו מחצין בחי ואין אנו מחצין דמי החי ולמה לי ההוא טעמא דקתני אמרת מועד למה יצא וכו' ועוד דכיון דא"ר יהודה מועד למה יצא הוי אומר להקל עליו שא"א לקיים ומכרו את השור החי וחצו בשור שוה מנה שנגח שור שוה חמש סלעים ממילא שמעי' דלא אמר רחמנא ומכרו את השור החי אלא בשוים כלומר בשור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וא"א לומר בשאינן שוים שמועד להקל יצא והואיל ואין אתה יכול לתפוס בכל השוורים שאינן שוין ואפי' שור ששוה נבלתו יותר מן החי אי אתה תפס שוה ל"ה שנגח שור שוה י"ט אלא שוין לפי שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ותפסת מרובה לא תפסת וכן רמז רבינו שלמה ז"ל בפירושיו וברייתא זו שנוי' במכילתין בלשון הזה בשוין הכתוב מדבר או יכול בשוין ובשאינם שוין אמרת מה דרך המזיקין נשכרין או מפסידין מה דרך הניזקין נוטלין נזקן או יותר על נזקן הוי אומר נוטלין נזקן ולא יותר על נזקן וזה עדות למה שכתבתי:

ועוד שורו דומיא דידיה דקא בעי לאיגנדורי בקטמיה כדי שיהא תולדה דשן לשלם נזק גמור וכו': אמר הכותב זה צריך תיקון ופירוש לפירושו דאכתי לא מחייב אלא ח"נ אכוליה גדיש משום דהוה להו צרורות ואין משלמין אלא ח"נ ואפי' מתכוין להנאתו כדאמרי' גבי חזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק משלם ח"נ וכ"כ רבינו שלמה ז"ל [על] גבי בהמה שהטילה גללים לעיסה מ"מ אי אנחה אנוחי לגחלת משלם נ"ש על מקום גחלת ולהכי קתני שורו דומיא דידיה: