מלחמת השם על בבא קמא יד

ועוד אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו כו' נמצא שאדם הוא המזיק וחייב וכו': אמר הכותב ותמה על עצמך אם הראשון נפל ונפל האחר בו היכי הוי בשעת נפילה והלא הראשון רבץ ועומד ברה"ר ועוד דכתב בלישנא בתרא דרבא דאע"ג דנתקל פושע הוא אין זה חשוב אדם אלא בור כיון דלאו מכחן קא אזיל הנזק אלא תקלה הוא שנתקל בו האחר אלו דברי תימה היאך אפשר לומר כן דללישנא קמא הנתקל פושע הוא ומכחו מזיק והוא נקרא אדם המזיק ועוד קראו בעל המאור ז"ל מזיק בשעת נפילה וללישנא בתרא פי' ג"כ שהנתקל פושע הוא אבל אינו מזיק מכחו אלא תקלה הוא שנתקל האחר בו ונקרא בור כאילו חלקו תרי לישני ולא ידעו אם הוא מזיק בשעת נפילה או לאחר נפילה והיאך לא פירשו בגמ' זה ההפרש ועוד אם הראשון פושע והשני אנוס ללישנא בתרא למה לא יתחייב הראשון בנזקי ממונו של שני שהרי השני אומר לניזק לאו אנא כריתיה אלא ראשון כרייה והוא פושע ועוד דכל פושע שהוא עצמו עומד בפשיעתו חייב אפי' על נזק ממון דתנן ואם עמד בעל קורה חייב משום דפושע הוא ולא אמרי' בור הוא וליפטר על נזקי כלים והכא נמי ראשון דפשע בנזקי עצמו ליחייב אפי' על ממונו דשני וזה שכתב דרבא כשמואל אמרה לשמעתיה אינו שאם דברי רבא בשלא הפקיר וכדשמואל היכי אוקמה כר"מ דאמר נתקל פושע הוא אפי' אנום נמי חייב דהא תנן ר' יהודה אומר במתכוין חייב ופרשינא בגמ' במתכוין לזכות בחרסיה חייב אע"ג דאנוס הוא בשעת נפילה הואיל ואינו מפקיר חייב שהיה לו לסלקן בין לרב בין לשמואל וליכא מאן דפליג אלא על כרחו מימרא דרבא לפי פירושו בשהפקיר ממונו הוא וכמו שכתב מפורש משום דהוה ליה מפקיר נזקיו וכיון שכן מנא ליה דכשמואל אמר לשמעתיה אפי' כרב אתיא דהא לא שמעינן ליה דפטור ממון מגוף משום דכל תקלה בור הוא ואי משום אוקימתא דברייתא הא לא שמעינן ליה לרבא דאמר בה מידי אבל אפשר הוא דכשמואל סבירא ליה דהלכתא כוותיה מיהו הא קא קשיא עליה דהוה להו לפרושי בגמ' אבל לא בנזקי ממונו בשהפקירה דהא עד השתא לא איירינן במפקיר נזקיו ועוד דה"ל למימר ושני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממון משום דאנוס מדקאמר האי בירא לאו אנא כריתיה משמע דהוא לא עבד ולא מידי לא באונס ולא בפשיעה אלא בא ונסמוך על דברי רבינו הגדול ז"ל שעלה לישנא בתרא דרבא כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא ואפ"ה ראשון חייב משום שאינו מפקיר וסתמא דמלתא נמי הכי שאין הזגגין מפקירין מלאכתן משום דנפלו וללישנא קמא נמי בדלא מפקרא כדפרישית הלכך היה לו לעמוד ולסלק ממונו והוה ליה בין הוא בין ממונו בור ושני חייב על נזקי עצמו שהיה לו לעמוד ולא עמד אע"פ שנפל מחמת הראשון ולאו פושע הוא בנפילתו בשלא עמד נעשה בור ופטור על נזקי ממונו שלו משום דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה לא באונם ולא ברצון אלא מחמת הראשון נפל והוא הכורה ואינו מוטל עלי לסלק הואיל ולאו אנא כריתיה ואע"פ שנתכוין לזכות בו ולא הפקיר ממונו פטור הא למה זה דומה לאבנו סכינו ומשאו שהצניען בביתו ובא אחר והניחן ברה"ר והזיקו שהשני חייב ולא הבעלים ואע"פ שהיה להם לסלקן זה הדין אינו נוהג בבור שיהיה זה חופר בור וזה מתחייב שיהא עליו מוטל לכסותו ומש"ה שני פטור וראשון נמי פטור אממונו דשני משום דסבירא לן נתקל אנוס הוא ולא מחייב אלא בשאינו מפקיר וזה כמפקיר דמי שהרי אינו שלו וזהו דעת רבינו הגדול ז"ל וכל הפורש ממנו כפורש מחיים ור"ח ז"ל כתב ראשון חייב לשלם לשני אם הוזק השני בכליו דאינון כגון אבנו סכינו ומשאו שהניחם ברה"ר שאם הוזק בהן אדם חייב כדאמרי' לעיל וכ"ש אם הוזק השני בגופו של ראשון שהיה לו לעמוד ולא עמד אבל שלישי שהוזק בגופו של שני חייב שהיה לו לעמוד אבל הוזק בממונו פטור משום דאמר ליה הלא המניח כליו ברה"ר כאילו כרה בור ואלו הכלים לא השלכתים אני ברה"ר והראשון שור שנתקלתי עליו הוא השליכם והא דרבא הלכה היא דלית מאן דפליג עליה ומסקנא כוותיה וזהו פירושנו שכתבנו למעלה והוא עדות על דעת רז"ל והוי יודע דללישנא קמא היה אפשר ליה לתרוצה לברייתא כרבנן ומשום שהיה לו לעמוד ולא עמד הוי להו כולהו בור ורבא דאמר כר"מ אלא משום דרבא אברייתא קאי ולפרושה אתא ואף בעל המאור ז"ל צריך להודות בזה ומה שטען על רבינו ז"ל היכי פסק דלא כר"מ דהא סתם מתני' כוותיה בשנשברה כדו אינה טענה שאין זה סתם משנה הואיל ומחלקותו בצדו ומתני' הא פליג עליה ר' יהודה והכי איתא בפ' החולץ וא"ר [יוחנן] הלכה כסתם משנה ותנן אחת ארוסות ואחת נשואות וכו' אמר ליה דרמא לך הא לא חש לקמחיה התם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם פירש"י ז"ל שהרי מחלוקת ר' יהודה בצדו וגרסי' נמי התם בירושלמי הדא דתימר הלכה כסתם בשאין מחלוקת * צ"ל אצל סתם אבל אם יש מחלוקות אצל סתם לא בדא הלכה כסתם כו' וכ"ה בירושל' אבל סתם לחברא הלכה כסתם וכו' וה"נ מוכח בפ' המפלת ויש להאריך בענין זה אלא שאין כאן מקומו ואשכחן נמי לר"י דלית ליה לר"מ בפ' הגוזל דהא לית ליה טבח אומן שקלקל חייב וה"נ מהדר לאוקומי מתני' כרבנן ואמר לא תימא מתני' ר"מ היא ובפ' הכונס צאן נמי מייתי לה גבי הלכתא פהיקתא אלמא הלכתא כרבנן דנתקל לאו פושע הוא דרבים נינהו ומה שכתב וסתם מתני' דהמעביר חבית ממקום למקום ר"מ היא דהכי אוקמא ר"י ופירשה רבא הכי משתבע וכו' לא היו דברים מעולם כי לא הקשו בגמ' אלא מההיא ברייתא דקתני המעביר חבית ממקום למקום וכו' דקתני עלה בהדיא דברי ר"מ אבל מתני' לא אוקמא ר"י ולא פירשה רבא כלל ורבינו הגדול ז"ל הוא שהשמיטה ופירשה כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא ושומר חנם פטור כדיניה ושומר שכר היה חייב לשלם מן הדין אלא שתקנת חכמים היא שאם אתה אומר יתחייב כדין שומר שכר אין לך אדם מעביר חבית לחבירו ממקום למקום שלא יקבלו עליו לשלם כדין שומר שכר בהעברת חבית דהנאה מועטת היא גדולה אבל בש"ח לא תקנו כלום לדברי חכמים שאומרים נתקל לאו פושע הוא שהרי אינו מתחייב אלא בפשיעה גמורה והיה לו ליזהר מפשיעה כגון זו ואף ר"מ לא אמרה אלא משום דקסבר כל נתקל פושע הוא ויש שאינן זהירים בכך ולא יקבלו עליהם להעביר והיינו גמרי' דר"א דאמר זה וזה ישבע וכו' אלא שהוא היה סבור דשומר שכר מן הדין הוא פטור ואינו אלא מן התקנה ומתני' דחבית לאו ר"מ בלחוד היא אלא אף רבנן דגמ' זה וזה ישבע היא ודאי אלא ר"מ פריש דנתקל פושע הוא ושבועה שלא בכוונה שברתיה ולא קי"ל כוותיה ור"א פי' שבועה שלא פשעתי וקי"ל כוותיה ותמיה לא מבטליה גמריה אלא תקנת חכמים כדפרישית ומתני גמרא סתים ודלא כר"י בהא ומה שאמר עוד בעל הספר הזה ז"ל אלמא דלא כר"מ ס"ל אינו כלום דמתני' דר"מ אתא לפרוקי ולא משום דס"ל כוותיה וזה דבר ידוע ונהוג בתלמוד ומסתייע האי סברא כההוא דגרסי' התם בשילהי פ' האומנין גבי ריסתקא דמחוזא דאמר ליה רבא אייתי ראיה דלא פשעת לה ואפטר אלמא נתקל לאו פושע הוא דלא אמרי' הוה ליה לעיוני וכדכתב התם רבינו הגדול ז"ל ומאי דכתב בעל המאור ז"ל דלא גריס אייתי ראיה דלא פשעת בה אלא אייתי ראיה כלומר דשלא בכונה נשברה לאו דאיק דאי הכי כיון דהך שבועה תקנתא דרבנן הוא ומן הדין היה לו לשלם אפי' במקום ראיה ישבע דכ"ע לא אמר איסי יש רואה יביא ראיה ייפטור אלא בשבועה דאורייתא אבל בדרבנן לא דהא תקנה תקנו בו והקילו עליו יותר מדין ש"ח ור"מ ליתליה דאיסי בהא דשבועה דרבנן היא ותקנתא היא ואפי' במקום רואה פטור ור"א לא פליג אלא משום דקאסבר דמדינא נשבע ולא משום תקנתא אבל בשבועת חכמים כגון זו לא שמעי' ליה לאיסי דאמר הכי ואע"ג דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון הכא לא שאם אתה אומר כן אין לך אדם מעביר חבית לחבירו שאם אתה מצריכו עדים נמי מימנע ולא מיעבדי ותו דנסחי דוקאני כדברי רבינו הגאון ז"ל ומה שדחק דה"ק שלא נתכוין להורידה למטה מכתפו דההיא כוונת פשיעה היא וחייב אפי' במעביר חבית ואפי' לר"י אינו כלום דהא לר"מ כל נתקל פושע הוא ופטר ליה אף בשומר שכר שהיה מן הדין שיתחייב אף לר"י ה"נ במוריד למטה מכתפו אע"פ שהוא פושע פטור לר"מ דתקנה תקנו בו לפוטרו לעולם ועוד שכבר ביררנו למעלה שאין המתכוין להורידה למטה מכתפו פושע יותר מן הנתקל ותו דאמרי' התם נפיש לחד וזוטר לתרי דמי לאונס ודמי לפשיעה פי' דמי לפשיעה מפני שטען יותר על משאו ודמי לאונס הואיל וזוטר לתרי ודרך הוא לישא משא זה יחידי אלמא נתקל אנוס הוא במשוי בינוני ולאו דוקא אנוס אלא דלאו פושע הוא ומיהו פטרינן ליה הכא אפי' נושא שכר כדפרישית ומי שפירש דמי לאונס מפני שנושא יותר על משאו ואינו יכול לעמוד בו טועה הוא דהא פשיעה היא כשנשא יותר על משאו ועוד דלר"מ דחבית אפי' פשע נמי פטור כל זמן שלא שבר בכוונה אלא ש"מ דליתיה לדר' מאיר לא בדין נתקל פושע הוא ולא בדין תקנתא דחבית אלא כסתם מתני' דהתם וכדפרישנא לה בדברי רבינו הגדול ז"ל: