מלחמת השם על בבא בתרא ע.

כתוב בספר המאור כתב הרי"ף ז"ל במעשה דאיסור ורב מארי דלא אמרי' כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה אלא במתנת יורש וכו': אמר הכותב אני אפרש דעת הגאונים ז"ל יש שאלה היאך אמרו מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן וכל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנה והרי הוא נותן מתנה למי שאינו ראוי ליורשו ודבריו קיימים ואילו אמר בלשון ירושה לא אמר כלום אלמא אין לשון ירושה אלא לשון מתנה כמשמעה ותקוני הוא דתיקון רבנן שתקנה כדי שלא תטרף דעתו עליו וכיון שכן אף הגר למה אינו יכול ליתן במתנת ש"מ אע"פ שאין לו יורש יהיה כאחד שנותן למי שאינו ראוי ליורשו שאע"פ שהוא מתנה גמורה קונה בדבור והשיב בתשובה זו השאלה שכשתקנו חכמים ואמרו שתקנת מתנת ש"מ לא תקנו אלא לאחר מיתה ואינו קונה אותה בתורת מתנה אלא בתורת ירושה כדרב אחא בר רב עויא לפיכך מי שאין בנו ראוי ליורשו אינו יכול ליתן לו מתנת ש"מ לפי שלא תקנו חכמים לבן שיקנה מתנת האב בדבור בלבד אלא מדין ירושה הוא קונה ומי שאינו יורש במה יקנה הרי אינו בכלל תקנת חכמים ויש מוסיפין בזה טעם אחר לומר דכיון דמתנת ש"מ כירושה היא עד שאנו אומרים בראוי ליורשו שאינו לשון מתנה גר שאין בנו יורשו א"ת יקנה עשיתו כאילו יורש והתורה אמרה לא יירש לפיכך לא נכלל הבן בכלל תקנת חכמים שתקנו לשאינו יורש והיאך יהיה בכלל תקנה והם עשו המחזיר לו כעובר על דעתם ואמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו במקצת הגרים אבל אם רצה איסור ליתן לאחרים נותן וקונים שהרי תקנו חכמים שיקנו אחרים בדבור ואע"ג דלא קניא אלא לאחר גמר מיתה לא אמרי' קדמו זוכה מן ההפקר כי היכי דלא אמרי' בעלמא קדמוהו יורשין אלא זה פורש למיתה ומקבל זוכה ואין יד זוכה מן ההפקר שולטת ביניהם ומעתה תמיהת הרב אב ב"ד ז"ל בטל טעמן וממשן ואמת כי דברים אחרים בזה נאים לדרשן אבל הלומד תורתן של ראשונים כשותה יין ישן: