מלחמת השם על בבא בתרא עב

ועוד ראיתי בתשובה לרבינו האי גאון ז"ל וכו אבל קרוב אני בעיני לדעת שלישית לומר שאין לחלוק בין נכסיו ובין נכסי אביו אבל יש לחלוק בין יודע בטיב מו"מ וכו' ואם הוא פחות מבן כ' צריך לידע: אמר הכותב אין הכרעה זו מכרעת שכבר עמד עליה רבינו ז"ל מדברי בעל הלכות גדולות שכתב כן והיא דחויה אצלו מפני שהוא דקדק בלשון שאמרו בגמ' בנכסי אביו ובדגידול בר מנשה אמרו סתם מהו כלומר מהו שתשא ותתן בנכסים ואמרו נמי מקחה מקח וממכרה ממכר ובההוא ינוקא אמר נמי דזבין נכסי וזו ראיה ועוד אחרת שאם כדברי בעל הלכות גדולות ז"ל הא דאקשינן בגמ' למ"ד מבן כ' ממעשה דבני ברק מאי קושיא דלמא יודע בטיב מו"מ היה והיה ממכרו ממכר ואם לא הביא ב' שערות אין מעשיו כלום ואע"ג דחריף טפי ולפיכך היו בודקין אותו אלא ש"מ לעולם אין מעשיו כלום עד שיהא בן כ' תדע שהרי ודאי אילו היה ממכרו ממכר בנכסי אביו ביודע בטיב מו"מ לא היו אומרים סתם עד שיהא בן כ' שרוב קטנים בני י"ג אי מסבר סברי להו בכל כי הא מלתא ועוד דא"כ היכי אמר רבא במס' גיטין ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' ולא פירש שהם נבדקין אם יודעין בטיב מו"מ דהא איהו בנבדקין בדעתו איירי דקאמר צרור וזורקו אגוז ונוטלו וקאמר נמי הגיעו לעונת הנדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש דהיינו בנבדקין שאם אמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדר והקדשן הקדש וכן פי' רבינו שלמה ז"ל שם בגיטין ותנן בפ' מציאת האשה א"ר יוסי וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו בד"א בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ואי אמרת נכסיו ונכסי אביו שוין הן והלא אם היתה שדה ורוצה למוכרה אינה מכורה עד כ' וא"ת משכחת לה ביודעת בטיב מו"מ אי הכי ליפלוג וליתני בד"א ביודעת בטיב משא וכו' דהא תלמוד אין סתם קטנים בכל השמועות הללו יודעין בטיב מו"מ עד שיפרשו ובסתמן עד שיהו בן כ' שנינו בהם. ועוד דההוא פחות מבן כ' דזבין נכסיה ואמר רבא סתם שפיר זבין ולא בדק ליה כלל ולא אמר כיון דיודע בטיב מו"מ שפיר זבין ולא ידע ליה כלל ומה שפירש בעל המאור ונדחק בה לומר דהא דאמרי' בגמ' והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההיא קמייתא דרבא קיימינן דאמר רבא אמר רב נחמן מבן י"ח וההוא נמי בן י"ח הוה ולא היה יודע בטיב מו"מ אין פירושו כלום חדא דלאו לישנא דגמ' הוא למימר בתר אסוקי שמעתתא אחריני ובתר מילי אחריני דרבא למימר אקמייתא והא דרבא לאו בפירוש איתמר ומה ראה לאחר כל כך. ועוד דרבא סתם אמר זביניה זביני ולא משמיה דרב נחמן ומנא ליה למאן דחזא למימרא משמיה דרב נחמן ואדרבה הוה לן למימר דלאו דרב נחמן הוא כי היכי דלא תפלוג דרב נחמן אדרב הונא בר חיננא משמיה דרב נחמן ועוד דכיון דרבא אמר זביניה זביני מנא ליה למאן דחזא דמבן י"ח דלמא אפי' בן י"ג שנה ויום א' וא"ת בן י"ח היה אי הכי הוה לן למימר בגמ' דההוא בן י"ח ועוד דאי נמי בן י"ח היה דלמא אי הוה נמי בן י"ג הוה דינן דזביניה זביני אלא ודאי אהא קיימין דגידול בר מנשיא דלא שמעינן ליה לרבא דלשלח ליה מפורש אם יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר בנכסיו אלא משום מעשה דחזא מאן דהוא אהדר ליה הכי אמר רבא והיינו דפסקי' לקמן והלכתא כגידול בר מנשיא כלומר דסליק אדעתיה שממכרו ממכר בנכסי עצמו ואע"ג דלא פשט מימר אמרת וכיוצא בריי' שנים אוחזין קבלה מיניה ר' אבא במתנה אע"פ שרץ אחריהן ואין מגיען ואע"ג דר' ירמיה לא אמרה בפשיטא אלא בעיא אמרי' קבלה מיניה כאילו פשטה שעל כיוצא בה מתלי מתליא שאלת החכם חצי התשובה ואילו פשטא רבא כרבה הוה פסקי' בגמ' ודאיתמר פחות מבן כ' משום דרבא דידיה סבר עד שיהא בן כ' בפ' התקבל לפיכך למדו בן י"ג שנה ויום א' מכל פחות מבן כ' שאם נכסיו ונכסי אביו שוים לעולם לא יהא ממכרו ממכר עד עשרים: