מלחמת השם על עבודה זרה כד.

כתוב בס' המאור כי קא מיבעיא ליה אליבא דמ"ד בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא וכו': אמר הכותב אין זה נכון דאבני מזבח נמי לא נפקי לחולין דקדושת הגוף נינהו ותנן כל שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל ואין לך כלי שרת גדול מאבני מזבח ושמעתין נמי מוכחא דאקשי' לרב פפא לתברינהו וליבטלינהו וליפקו לחולין ואילו למאי דקא סלקא דעתין מעיקרא לא קשיא אמאי גנזום ליפרקינהו וליפקינהו לחולין דאלמא אין להם פדיון דקדושת הגוף נינהו ותניא נמי במס' מגילה בתוספתא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להן פדיון וטעונין גניזה מדקא תני אין להם פדיון ש"מ קדושת הגוף הן וכ"ש אבני מזבח דהיינו כלי שרת ממש ועוד שהרי בית המקדש עצמו יצא מקדושתו על ידם ונעשה חול דהא בבית דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה והתם אין בו מעילה אלא ודאי על ידי עובדי כוכבים יצאו לחולין דקרא בעובדי כוכבים כתיב שהרי נביא מתנבא על המקדש שיחרב ואמר שיצא לחולין על ידם וגזירת הכתוב היה הכל אע"פ שאין מעילה בקרקעות ואע"פ שאינם בני מעילה והיינו דכתיב נמי ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוהו וכלים דאחז לא יצאו לחולין דלא בישראל כתיב קרא ותנן חוץ מבהמה וכלי שרת תדע שהרי מתחלה בקשו לגנוז כספם וזהבם של ירושלים ואילו מעלו בו פריצי ישראל פשיטא שיצאו לחולין על ידם ולמה היו צריכין למקרא זה וכי לא היו יודעים שמעלו בו פריצי ישראל עד שצווח עליהם המקרא כן ובאבני המזבח של בית שני מה הועיל להם המקרא דהא לאו בדידהו כתיב והתמה מנין לו לבעל המאור ז"ל שנשתמשו בהן בעצמם שאני אומר עבדום ולא נשתמשו בהן ואילו נשתמשו בהן לעצמם לא יצאו בכך לחולין שהרי מזידין היו הפריצים ולאו בני מעילה נינהו כעובדי כוכבים וקי"ל נמי הקדש במזיד אינו מתחלל ולמה לא גנזו כל כסף וזהב שבעולם: