מלחמת השם על עבודה זרה כב

כתוב בספר המאור ההוא גברא דאיערבא ליה חביתא דאיסורא בחמריה כך היא הגי' ברוב הספרים והרי"ף ז"ל כתב חבית דסתם יינן ול"נ אפי' יין נסך ואפי' יין ביין נמי כך הוא דינו: אמר הכותב א"א לומר כן שכיון שאפי' למכרו לעבודת כוכבים לא התירוהו ואע"פ שאינו נהנה ממנו כלל מפני שנאסר הכל בהנאה וערובו כמוהו כל שכן שלא נתיר להוליך הנאתו לים המלח שהרי נאסר הכל בהנאה וא"א לומר שאני התם שהרי נפדה כמו שעלה על דעת בעל המאור ז"ל שעבודת כוכבים אין לה פדיון ואפי' לדעת רבי אליעזר כדאמרי' בפ' רבי ישמעאל והא דאמרי ליה רבנן אין פדיון לעבודת כוכבים לאו למימרא דאיהו אמר יש פדיון אלא הכי קא אמרי ליה הולכת הנאה לים המלח כעין פדיון הוא ואין לה פדיון. ורבי אליעזר סבר לאו כעין פדיון הוא והכי נמי דיקא פלוגתא דחבית דאלו יין ביין לא ועוד דמתני' נמי דייקא דמשמע דלא אמר ר' אליעזר יוליך הנאה לים המלח אלא כשנתערבה הפת באחרות אבל ארישא לא פליג דקתני הפת אסורה בהנאה דכיון דאיסור והיתר מעורבין בה הוה ליה כיין נסך ביין שאסור ואין לו היתר עולמית וכן פירשה רבינו הגדול ז"ל בערוב פת ובגד אסיפא ולזה כוון בזה דהכא יין ביין הוא מדאמרי' בחמריה ולא אמרי' ביני דני ורב חסדא כרשב"ג הוה מצי לאורויי אלא דטבא ליה עבד ליה שהתירה להנאת עצמו ולחמריו ולפועליו ואני חוכך בזה להחמיר ולימא דחבית בחבית דוקא התי' ר"א אבל יין ביין אסור בין ביין נסך בין בסתם יינם ובזה נוסיף ביאור בפסחים בעזרת שמים ששם האריך בעל המאור ז"ל: