מצודת דוד על תהילים צה

לכו נרננה לה׳‎. לעתיד יזרזו זא״‎ז ויאמרו לכו נרננה וכו׳‎:

נקדמה. נקדם עצמינו לבוא מול פניו בהודאת שפתים להודות לו על הטובה הבאה:

אלהים. הם מלאכי מעלה:

מחקרי ארץ. דברים הנעלמים בארץ אשר יחקרו בדעת להבינם:

ותועפות. גבהי ההרים המה לו:

והוא עשהו. תקנו על מקומו להיות נקוה במקום אחד:

נשתחוה. הוא שטוח כל הגוף בארץ:

ונכרעה. הוא כפיפת הראש וקצת הגוף נברכה. הוא כריעת הברכיים על הארץ:

עושנו. המגדל והמרומם אותנו:

עם מרעיתו. שהוא רועה ומנהיג אותנו:

וצאן ידו. ר״‎ל כמו הרועה הרחמני אשר ינהג הצאן עם נטיית היד ולא במקל:

היום. ר״‎ל היום ההוא ינהיג אתכם כן כאשר בקולו תשמעו:

אל תקשו לבבכם. להרהר אחרי ה׳‎ כמו במי מריבה:

כיום. כמו במי מסה במדבר וכפל הדבר במ״‎ש כי היא היא כמ״‎ש ויקרא שם המקום מסה ומריבה וגו׳‎ (שמות י״ז:ז׳):

אשר נסוני. אם היכולת בידי ליתן להם מים כמה שנאמר שם:

בחנוני גם ראו פעלי. אפילו אחר שראו פעלי במצרים ועל הים ובמדבר עכ״‎ז לא האמינו בי וחזרו ובחנו אותי:

אקוט בדור. היה לי קטטה באנשי הדור ההוא ואמרתי זהו העם אשר לבבם תועה מאחרי:

והם. אחר כל הקטטה לא ידעו הם את דרכי:

אשר נשבעתי. אשר בעבור זה קצפתי עליהם ונשבעתי בחרון אפי שלא יבואון אל מנוחתי זה ארץ ישראל:

אם יבואון. ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אם לדוד אכזב (לעיל פט):