מצודת דוד על תהילים צד

אל נקמות ה׳‎. אתה ה׳‎ היכול על הנקמות לכן אתה האל הופיע נקמות בקחת נקם מאויביך:

הנשא. הראה רוממותיך והשב גמול על המתגאים למולך:

עד מתי. וחוזר ומפרש עד מתי יעלוזו וישמחו:

ולא יבין. אינו נותן לב להתבונן במעשיהם:

בינו. אתם השוטים שבעם תנו לב להבין:

הנוטע. הלא בודאי הנוטע אוזן הוא ישמע כי אם היתה השגת השמע נעלמה ממנו איך ברא האוזן כלי השמע:

אם יוצר עין. אם אמנם הוא יוצר עין הלא בודאי לא נעלמה ממנו השגת הראות:

היוסר. המייסר את הגוים במבול ובהפלגה הלוא יוכיח אתכם:

המלמד. הלא הוא המלמד לאדם דעת ובהבטה מועטת יבין מעשיכם ועליהם הוכח יוכיח:

כי המה הבל. מול חכמת המקום להבל תחשב ויובן א״‎כ בהבטה מועטת:

אשרי הגבר. אשרי להצדיקים המעונים אשר ה׳‎ הוא המייסרם ובזה מלמד אותנו מתורתו ר״‎ל בזה מגלה אוזן לעשות את דבר התורה:

להשקיט. בכדי להשקיט להן מן ימי רעה הם ימי גיהנם:

עד יכרה. עד יתן לב לראות חפירת השחת להוריד בה את הרשע לגיהנם כי כשאדם בהרווחה נותן לב לראות מפלת שונאו ולא כן כשאינו בהרווחה:

לא יטוש. לא יעזוב עד עולם:

ישוב משפט. משפט יסורים עליו יבוא וישוב ויבוא עד כי ישאר מוצדק וזכאי:

ואחריו. אחרי ככלות המשפט ישובו כולם להיות ישרי לב כי העון נתמרק ולא יוסיפו עוד לחטוא בראותם כי המשפט מעותד לבוא:

מי יקום לי. מי הוא המקים אותי בהלחמי עם מרעים הלא אין לאל ידי:

לולי. אם לא היה לי ה׳‎ לעזרה היתה נפשי שוכנת בשעה מועטת במקום השתיקה והוא הקבר:

אם אמרתי. כאשר אני רואה עצמי בסכנה ואחשוב שכבר מטה רגלי לנפול הנה חסדך ה׳‎ ישען אותי להשאר עומד:

ברוב. בעת בוא בקרבי רבוי מחשבות מתוגה וצער הנה תנחומיך הנאמרים מפי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי:

היחברך. וכי יחבר עמך להיות דומה לך הכסא של אנשים העושים הוות המשברים ורוצצים את האביונים:

יוצר עמל. בורא ומחדש דברי עמל:

עלי חוק. להיות להם חק קבוע:

יגודו. יתחברו גדודים על נפש הצדיק לקחתה:

ירשיעו. מחייבים בדינם המקולקל:

ויהי ה׳‎. אבל ה׳‎ היה לי למשגב להצילני מידם:

וישב עליהם. עליה׳‎ ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע:

וברעתם. בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה׳‎:

יצמיתם ה׳‎. כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה: