מצודת דוד על תהילים צו

בשרו מיום ליום. בכל יום בשרו זה לזה על הישועה חדשה:

על כל אלהים. הם השמש והירח וכל צבא השמים שהיו העובדי גלולים עובדים להם וקבלום לאלוה:

אלילים. כי למול ה׳‎ כמוהם כאין:

וה׳‎. אבל ה׳‎ עשה את השמים וצבאיו בכללו א״‎כ גם המה מעשי ידי ה׳‎:

הבו לה׳‎. וחוזר ומפרש הבו לה׳‎ כבוד ועוז ר״‎ל ספרו כבודו ועוזו:

כבוד שמו. כבוד הראוי לשמו:

שאו. סבלו מנחה על הכתף ובואו עמה לחצרותיו בה״‎מ:

בהדרת קדש. בבה״‎מ המהודר בקדושה:

אמרו בגוים. אמרו זה לזה ה׳‎ מלך ר״‎ל עתה הראה מלכותו:

אף תכון. ר״‎ל עתה נראה שאף העולם אתה ה׳‎ הכנת לבל תהי נוטה לפול:

ידין. הוא הדן את העמים במשפט הישר לפי מדת רחמים:

ישמחו השמים. ענין מליצה הוא על רוב השמחה שתהיה אז בעולם וכן ביום רעה נאמר שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳‎):

ירעם. ישמיע קול רם לגודל השמחה:

ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

וכל אשר בו. הבריות המצויות בשדה:

לפני ה׳‎. השמחה תהיה לפני ה׳‎ על כי בא וחוזר ומפרש שבא לשפוט יושבי הארץ:

באמונתו. באמת לפי הראוי: