מצודת דוד על תהילים עו

נודע. אז בעת מפלת סנחריב יהיה אלהים נודע ומפורסם ביהודה:

בישראל. כפל הדבר במ״‎ש:

ויהי בשלם. אז ידעו הכל אשר סוכו ומדורו של המקום הוא בציון ובירושלים:

שמה. סביבות ירושלים שבר וביטל להב ברזילי חצי הקשת:

מגן וחרב. גם שבר מגן וחרב ואת המלחמה עד עולם מבלי תקומה:

נאור אתה. אתה הוא המנהיר והמצהיל ויותר חזק מההרים אשר בהם חיות הטורפים והוא משל על חיל סנחריב:

אשתוללו. חיל סנחריב שהיו אבירי לב למלחמה נעשו שוטים לבלי דעת לערוך מלחמת ונרדמו בשינה וכל אנשי החיל לא מצאו ידיהם לערוך מלחמה והוא ענין מליצה לומר שכולם נפלו פגרים מתים:

מגערתך. שגערת בחיל סנחריב נרדם ונשתקע בשינה הרכב והסוס:

ומי יעמוד. מי יוכל להתקיים:

מאז אפך. משעה שחרה אפך משא״‎כ מחרון אף ב״‎ו שלפעמים תשש כחו:

משמים. כאשר השמעת מן השמים דין משפט סנחריב אז כל יושבי הארץ יראו מישראל ושקטו מלהלחם בהם:

בקום. בעת קום אלהים לעשות משפט סיבה היא להושיע כל ענוי ארץ לעולם כי בזה יפחדו מלהרע להם:

חמת אדם. החמה היא המביא ההודאה לה׳‎ כי סוף הדבר אשר יענשו:

שארית חמות. ובעבור זאת תחגור מסביב לאסור ולקשור שארית החמה ר״‎ל לא יכעסו עוד מעתה:

נדרו. אתם בני ישראל נדרו נדרים ושלמו אותם לה׳‎:

כל סביביו. העובדי כוכבים היושבים סביבות ירושלים בשומעם מפלת סנחרב יביאו מנחה בעבור המורא של ה׳‎ ופחד גאונו:

יבצור. כי כאשר ימניע הגאוה והכעס של המושלים אז הוא נורא ומאויים למלכי ארץ כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם: