מצודת דוד על תהילים עה

אל תשחת. ר״‎ל בזה המזמור יתרצה לה׳‎ לבל ישחית את ישראל בהיותם בגולה:

הודינו. בכל עת אנו מודים לה׳‎:

וקרוב שמך. וכן בכל עת קרוב לנו שמך להציל ולהושיע:

ספרו. ר״‎ל כאשר אבותינו ספרו נפלאותיך:

כי אקח מועד. ר״‎ל לא אשפוט מישרים באקראי לבד כ״‎א אקח זמן קבוע על הדבר:

נמוגים. כשלא רצו העובדי כוכבים לקבל התורה והיו נמוגים מוסדי הארץ וכל יושביה כי היו קרובים לחזור לתוהו ובוהו:

אנכי. הנה אנכי תכנתי עמודי הארץ להשאר על עומדם עד עולם כי אני קבלתי התורה:

אמרתי. לזה אמרתי לרשעי עובדי כוכבים אל תרשיעו את ישראל להעבירם מה׳‎ ומתורתו כי פן יוחזר העולם לתוהו:

אל תרימו קרן. על ישראל להחטיאם:

אל תרימו. אל תתגאו עם התרוממות ואל תדברו כלפי מעלה בחוזק הצואר ר״‎ל בגאוה רבה:

כי לא. וכו׳‎ הרים ר״‎ל ההרמה לא באה לכם מרוח מוצא השמש ולא ממערב ולא ממדבר כי איננה באה מאליה:

שופט. הכל בא במשפט לפי הדין ישפיל את זה וירים את זה:

כי כוס. אל תחשבו שעד עולם תהיו בהרמה לא כן הוא כי מוכן הוא ביד ה׳‎ כוס עם יין משובח ממולא במזיגה לפי הראוי (המשיל הפורעניות לשתיית היין המבלבל דעת האדם):

ויגר מזה. מהכוס הזה יזיל וישפוך לפי הרשעים:

אך שמריה. סרס המקרא לומר אך כל רשעי ארץ ימצו וישתו כל הכוס עם השמרים אבל לא הצדיקים:

ואני. אבל אני אגיד לעולם צדקתו אשר יעשה עמנו:

וכל קרני. אז יתן הכח בידי ואכרית כל ממשלות הרשעים ולא תרומם עוד כי מעתה תרוממנה קרנות הצדיק וממשלתו: