מצודת דוד על תהילים עז

על ידותון. בעבור הדתות והדינין שעברו על ישראל או הוא שם כלי נגון:

קולי. ארים קולי אל אלהים ואצעק אליו וכאשר ארים קולי יאזין באזניו לשמוע אלי:

ביום צרתי. בעת בוא הצרה דרשתי את ה׳‎:

ידי. ר״‎ל מכתי תזל עלי כל הלילה ואינה נחלשת ולכן ממאנת נפשי לקבל תנחומין:

אזכרה. כשאני זוכר בכובד החורבן לבי הומה:

אשיחה. אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב:

אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א״‎כ לסגרם כדרך הישן:

נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר:

חשבתי. אני חושב בימי הטובים שהיו לי מימי קדם:

שנות עולמים. כפל הדבר במ״‎ש:

בלילה. היא העת שמחשבות האדם פנויים ואז אזכור מה שהייתי מנגן בבה״‎מ ואני מדבר עם לבבי ורוחי יחפש לדעת מה יהיה סוף הדבר:

הלעולמים. וכי עד עולם יעזוב ה׳‎ אותי וכי לא יוסיף להיות עוד מרוצה לי כאשר היה בימי קדם:

האפס. וכי כלה חסדו עד עולם וכי השלים אמרי הנחמות דור דורים ר״‎ל וכי עד עולם יהיו כלים הנחמות לבל יתקיימו:

השכח. וכי שכח ה׳‎ לחנן אותנו וכי בעבור האף שחרה בנו סגר את רחמיו עד עולם בתמיה:

ואומר. אשיב אמרי אלי אין זה כי אם להביא עלי חיל ורעד לשוב מחטאתי ובעבור זה היתה השתנות בימין עליון ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב:

אזכור. כי אזכור מעשה ה׳‎ אשר לא קצרה ידו:

מקדם פלאך. הפלאות שעשית לי מימי קדם:

והגיתי. אני מחשב בכל פעליך ובהם אדבר והמה לי למשיב נפש:

אלהים. אתה אלהים הן ידעתי כי דרכך לקדש שמך לעשות דין ברשעים אף ידעתי שאין אל גדול כאלהים שיהיה הכח בידו למחות מלנקום נקם:

אתה האל. ולא אחר:

הודעת. פרסמת עוזך בין העמים:

בזרוע. בכח זרועך גאלת את עמך ממצרים:

בני יעקב ויוסף. כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב לזה נקראים ע״‎ש שניהם:

סלה. ר״‎ל גאולה שלימה עד עולם ולא חזרו להשתעבד בהם:

ראוך מים. כאשר ראוך מי הים חלו ורעדו ונסו במקומם:

תהומות. עומק המים רגזו ופחדו וכפל הדבר במ״‎ש:

זורמו מים עבות. העננים נטפו מים כזרם בעת עברם בים להומם את מצרים:

קול. זה קול הרעם:

חצציך. הם הברקים שהם חציו של מקום:

בגלגל. קול רעם בא בגלגלי מרכבות פרעה כמ״‎ש ויסר את אופן מרכבותיו (שמות י״ד:כ״ה):

האירו. הברקים היו גדולים עד שהאירו בכל העולם וכל הארץ רגזה ורעשה:

בים דרכך. עשית דרכך בים:

ושבילך. כפל הדבר במ״‎ש:

לא נודעו. לא היה ניכר מדרך עקבות הרגל כי מיד חזר הים לאיתנו לכסות על מצרים:

נחית כצאן. כמו הרועה מנהיג הצאן כן נהגת עמך ע״‎י משה ואהרן (וחוזר לתחלת הענין לומר כשאזכור כל אלה אדע כי לא מקוצר יד לא גאלתנו כ״‎א לעורר לבנו לתשובה):