מצודת דוד על תהילים עד

זנחת לנצח. למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם יעשן. למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם:

קנית קדם. אשר קנית לך לעם מזמן קדום מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר:

הרימה פעמיך. הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ״‎ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) ומשפטו כל עון תשא:

בקרב מועדך. בתוך בה ״‎מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם:

שמו אותותם אותות. אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ״‎נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ״‎ש שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ״א:כ״ו) ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות:

יודע וכו׳‎. כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה״‎מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו:

ועתה. בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות:

שלחו באש מקדשך. כמו שלחו אש במקדשך:

לארץ. מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ:

נינם יחד. כל שריהם בעצה אחת:

כל מועדי אל. כל המקומות המיועדות לה׳‎ בהכ״‎נ ובהמ״‎ד:

אותותינו. עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן:

ולא אתנו. אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר:

יחרף צר. באומרו מבלי יכולת ה׳‎ הניחם ביד האויב:

ינאץ. וכי ינאץ האויב את שמך לנצח בתמיה:

תשיב ידך. לאחור לבל הכות בו את האויב:

כלה. ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את אויביך:

מקדם. מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה:

בעזך. בכחך פוררת הים לי״‎ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז״‎ל:

על המים. כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם:

ראשי לויתן. שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן:

תתננו מאכל. נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה:

אתה בקעת. את הסלע והוצאת להם מעין ונחל:

נהרות איתן. זה הים והירדן ר״‎ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת:

לך יום. ר״‎ל אתה בראתם:

אתה הכינות. להיות על כנם ולא ישנו את תפקידם:

מאור. הוא הירח הנקרא מאור הקטן (בראשית א):

כל גבולות ארץ. להיות כל מחוז במקום הראוי לו:

זכר. ר״‎ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב היה מחרף את ה׳‎:

ועם נבל. כפל הדבר במ״‎ש:

לחית. לעדת העובדי כוכבים אל תמסור נפש ישראל:

חית ענייך. עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים:

הבט. ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם:

מחשכי ארץ. המקומות שישבו בהם בחשכת החורבן נתמלאו מדורי חמס:

דך. המדוכה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה:

ריבך. כי למולך קמו לגדף:

כל היום. מה שחרף בכל עת:

עלה תמיד. אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה: