מראית העין על סוטה כא:

אני חכמה שכנתי ערמה אין ד"ת מתקיימים עד שנעשה ערום. אפשר במ"ש בספר ילקוט דוד מהמפרשים ז"ל דטעם גלות מצרים כי דברי תורה הרוחניים אינם חלים למי שיש לו יצה"ר ומחשבות רעות וזרות כי התורה טהורה רוחנית ולכן היה גלות מצרים להכניס החומר ולזככו שיוכלו לקבל התורה וזהו הטעם שהאומות אינם יכולים לקבל התורה. וז"ש אין דברי תורה מתקיימים עד שנעשה ערום מכל תענוגי היצה"ר וז"ש אני חכמה ממקום הקדש חכמ"ה ומסיבה זו אי אפשר לשכון בכל אדם אך שכנתי ערמה באדם שהפשיט עצמו מהיצה"ר ונעשה ערום מהחומר העכור שם אשכון:

אמר רבי יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר והחכמה מאין תמצא. ואפשר שהטעם דהעניו כבר כתבנו לעיל במימרת ריב"ל כמה גדולים נמוכי הרוח דהעניו אין סט"א שולט בו ומתכפרין עונותיו וכאלו הקריב כל הקרבנות ומהפכת מדת הדין למדת רחמים כמו שכתבנו שם מיסוד רז"ל וגם כתבנו שם דהעניו שם י"ה שומרו. ושם י"ה הוא רומז לחכמה ובינה. וא"כ נמצא דהעניו גופו נקי ובר מסט"א וגם מנוקה מחטא ועון ולכן דברי תורה מתקיימין בו והא גופא דרופתקא דאוריתא ונשפע מחכמה ובינה. ובכתוב אפשר לרמוז והחכמה מאין שסוד החכמה נמשך מכתר שהוא אין ומשם יושפע לת"ת ומלכות שהם הוי"ה אדנ"י שגימטריא צ"א וזה רמז תמצא ר"ת ת"ת מ'. צא גימטריא הויה אדני וא"ש ההי"ב. ובזה אפשר לרמוז בפסוק משלי סימן ט"ז בדרך צדקה תמצ"א ודוק כי בצדקה מיחד קבה"ו וזהו בדרך צדק"ה תמצ"א וזה אפשר בקהלת סימן ט' כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה דכל מעשיו יהיו להמשיך מאי' אש"ר לקבה"ו תמצ"א ודוק: