מראית העין על סוטה כא.

זכות דמאי אלימא זכות דתורה לא מפקדא ואלא דמצוה מי מגינה וכו'. יש להעיר דהא אוקימנא דמתניתין רבי ישמעאל ורבי ישמעאל הביא ראיה מנ"נ שעשה מצוה ואינו מצווה ומאי פריך וכי תימא דגם על זה כיון להקשות המקשן א"כ איך אסיק לעולם זכות תורה והלא גם על נ"נ פריך והתם ליכא תורה. ואפשר לומר דהמקשן היה מפרש מ"ש ר"י אע"פ שאין ראיה וכו' דכונתו משום דהיה מצוה ואינו מצווה ולא הגינה עליו אלא שדניאל נתכוון לטובת ישראל א"כ סבר כמש"ל דגוים לא מפקיד דינא עלייהו ובצירוף זה אהני מצוה הגם שאינו מצווה אך לישראל לא מהני, ובהא דאמרי דגויים לא מפקיד דינא עלייהו אפשר לפרש פסוק הקיצה לפקו"ד כל הגוים:

מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה וכו'. מסיק בסוגיין דנשי נמי דמנטרן לגברייהו ומקריין בנייהו פלגן בהדייהו ויש להם זכות תורה ואם כן מצינו מצוה שהיא מאירה לעולם וזו מצוה להחזיר ללומדי תורה. ובזה פירש הרב מהרימ"ט ז"ל ויקחו אליך שמן זית להחזיק לומדי תורה ובזה להעלות נר תמיד הגם שזה מצוה והוא נר. אינו לפי שעה כמצות דעלמא אך היא תמיד עכ"ד. וזה אפשר לרמוז בפסוק עצמו כי נר מצוה דהמצוה הוא כמו נר לפי שעה אך ותורה כלומר אם המצוה בתורה להחזיק ביד לומדי תורה מצוה זו היא אור שמאיר לעולם הגם שהוא מצוה: ועל דרך זה אפשר לרמוז בפסוק נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך כי הנה במשל ר' מנחם ברבי יוסי דימה המצוה לנר שמציל מהקוצים וברקנים והפחתים וזהו שמציל לבל יכשל ברגליו וז"ש נר לרגלי דברך שהיא המצוה שלא אכשל ברגלי להציל מהקוצים והפחתים. ולמאי דסבר רב יוסף דבעידנא דעסיק במצוה אגוני מגנא ואצולי מצלא עשה המצאה דוד הע"ה שיהיה עוסק במצוה תמיד וזה על ידי השבועה לשמור המצוה ל"ת ועשה שתמיד הוא עוסק לשמור מצות השבועה וז"ש אף שהמצוה נר לרגלי אני אעשה שתהיה אור לעולם לנתיבתי בתורה דהגיע לפרשת דרכים שזה רמז לנתיבתי דייקא שאדע הנתיב. וזה במה שנשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך נמצא שתמיד אני עסוק במצוה ומנר נעשה אור: א"נ לפי פשוטו דהמשיל התורה לעלה עמוד השחר דניצול מחיות ולסטים אך אינו יודע באיזה דרך הגיע לפרשת דרכים דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ניצול מכלם וזה רמז נר לרגלי לינצל מהקוצים וברקנים ופחתים. דברך שהיא המצוה. ואור שהיא התורה אף שאינה אלא בעמוד השחר להיות שהלכה כמותי היא לנתיבתי כהגיע לפרשת דרכים לנתיבתי דייקא שידעתי נתיבתי הדרך שאלך בה: א"נ לפי מ"ש דהמצוה נמשלה לנר דעבירה מכבה לז"א נר לרגלי דברך ואני עושה שתהיה אור שלא תכבה יען נשבעתי ואקיימה וכו' וכיון שאיני עושה עבירה נר נעשה אור:

מתקיף לה רבא אלא מעתה דואג ואחיתופל וכו'. אני הדל בפתח עינים הבאתי דברי הרב המופלא עיר וקדיש מו"ר ניהו רבא כמהר"ר חיים בן עטר ז"ל שכתב דרב יוסף יתרץ לקושית רבא דדואג ואחיתופל עסקי שלא לשמה וכו' ע"ש. ואחר זמן רב בא לידי ילקוט קדמון כ"י מסודר על פרשיות המועדים מרז"ל ושם ראיתי שאומר בסתם כלשון הזה. שנו רבותנו תורה בין בעידנא וכו' בין וכו' אגוני מגנא ואצולי מצלא ודואג ואחיתופל לא עסקי לשמה עכ"ל וכיון הרב אור החיים ז"ל לדברי מדרש רז"ל וסברת רב יוסף שנויה בלשון שנו רבותינו במאמר רז"ל:

מאי פרשת דרכים זה ת"ח ויום המיתה. אפשר לדקדק הלשון במ"ש ריב"ז ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי וז"ש פרשת דרכים שביום המיתה ידע באיזה דרך ילך ולזה אמר ת"ח ויום המיתה ולא אמר ת"ח ומיתה אלא דאחר המיתה ביום ההוא יגיע לפרשת דרכים וכמשז"ל שיש כמה רבבות נתיבות ואחד נקרא ארח חיים והוא גם כן חשוך בתחילתו וזהו פרשת דרכים וזה אפשר רמז כי נר מצוה ותורה אור שהוא בעמוד השחר אך עדיין אינו יודע באיזה דרך ילך וז"ש ודרך חיים הדרך ששמו חיים ר"ל ארח חיים זה צריך תוכחות מוסר שהעולם הבא נקנה על ידי יסורין:

ומ"ש ר"נ זה ת"ח ויראת חטא. יש להעיר דאם אין יראתו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת ומי שנקרא ת"ח באמת ודאי יש לו יראת חטא וי"ל על דרך שכתב הרב מהר"ש פרימו ז"ל בברייתא דרבי פנחס בן יאיר דירא חטא הוא יראה גדולה שתמיד הוא בצער שמא נכשל באיזה גדר או סייג וזו יראה גדולה עליונה. ומ"ש זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא זהו הגיע לפרשת דרכים דיש כמה צדדין והוה מכוין לאמת בדרך יבחר דרך האמת וזהו בעצם הגיע לפרשת דרכים שדעתו רחבה והוא רואה כמה דרכים לפניו והוא הגיע לדרך האמיתי:

אלמלא דרשוהו דואג ואחיתופל הכי לא רדפו בתר דוד דכתיב לאמר אלהים עזבו וכו' מאי דרוש ולא יראה בך וכו' ושב מאחריך וכו'. אפשר לפרש המשך הכתובים עלי בא"ר באופן זה. כמופת הייתי לרבים דלפי שעורי והנהגתי לא היה לי לחטוא אלא להורות תשובה לרבים וז"ש כמופת הייתי לרבים. ואתה מחסי עז היא התורה דאין עבירה מכבה תורה ואני ימלא פי תהלתך תורה שבע"פ הרומזת למ' והיא נקראת תהלה ואני לומד בלילה. כל היום תורה שבכתב הרומז לת"ת וז"ש כל היום תפארת"ך ועבירה אינה מכבה תורה. וסגולת התורה היא הנותנת כח בזקנותו כמ"ש סוף קדושין כדכתיב וקוי ה' יחליפו כח ולכן אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני דזו סגולת התורה. כי אמרו אויבי דואג ואחיתופל ושומרי נפשי שאינם כל כך אויבים. לאמר. שהוא ג"ע. אלהים עזבו כדכתיב ושב מאחריך וסוברים דעבירה מכבה תורה כמ"ש בסוגיין. וכתב הרב בית דוד למהרי"ד ז"ל דכששב בתשובה אף דעבירה מכבה מצוה חוזרים המצות וה"ה לפי דעת דואג ואחיתופל דס"ל דעבירה מכבה תורה על ידי התשובה חוזרת התורה וכן המצווה חוזרות וז"ש רדפוהו ותפשוהו טרם יעשה תשובה כי אין מציל וכי כתיב אין דרשינן עיין כמשז"ל שאם ישוב נמלט דיחזרו התורה והמצוה. ואתה אלהים אל תרחק שאין עבירה מכבה תורה ועוד על ידי התשובה אלהי לעזרתי חושה שאני תכף עשיתי תשובה וקבלתי יסורין ולכן זכני ליחד שד"י ה' גימטריא חושה דרומז ליסוד ומ'. יבושו יכלו שטני נפשי דואג ואחיתופל יבושו בראותם שה' שמרני. יכלו מטונייהו דעבירה מכבה תורה ויהיו נדונים כדעתם ויכלו. יעטו חרפה וכלימה מבקשי רעתי כנגד מה שאמר שומרי נפשי שנועצו יחדיו עם דואג ואחיתופל יעטו חרפה שיעצו להבל. וכלימה מאשר יארע לדואג ואחיתופל מבקשי רעתי שנתחברו עם דואג ואחיתופל. א"נ יעטו חרפה יעטו שהעבירה מלפפת אותם כמו שאמרו רז"ל:

ואלמלא דרשוהו דואג ואחיתופל וכו'. בתוספות שאנץ כ"י כתוב וז"ל נראה דל"ג דואג שהרי על מעשה בת שבע קיימי הכא ודואג מת כבר ועברו ימים רבים כדאמרינן בחלק דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה שדואג היה בימי שאול ואחיתופל בימי דוד ובת שבע היתה בת אליעם והוא היה בן אחיתופל כדכתיב בפסוק וכן מוכח בריש בן סורר ולא מצינו שעשה דוד רק בדבר אוריה החתי וקרא דלא יהיה בך ערות דבר איירי בערוה ממש והיינו במעשה בת שבע לפיכך ל"ג ואע"ג שכתוב בכל הספרים אלא אחיתופל לבד עכ"ל: