מראית העין על סוטה כו.

תניא ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דברי רבי עקיבא א"ל רבי ישמעאל א"כ יסתרו וכו' וזו שלא נסתרה וכו'. אפשר דלרבי עקיבא ה"פ דקרא ונקתה מעון שנסתרה ונתיחדה עם איש שהזהיר עליו בעלה ועשתה עון וז"ש ונקתה מעון זה. ונזרע ה'. שהעקרה היא מצד שלא יש אות ה' בשמה או חסרה מבחינת ה' וכמו שפירשו הראשונים ז"ל בפסוק הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה דרחל לא היה ה' בשמה שמועילה לבנים ואמרה שיבא אל בלהה שיש לה ב' ההין בשמה ואז יועיל לה דב' ההין יש א' לבלהה וא' לרחל וזהו ואבנה גם אנכי ממנה וזה טעם דשרי נקראת שרה ובכח ה' נפקדה עד כאן דברי הראשונים ז"ל: ואפשר דז"ש חנה אם ראה תראה בעוני אמתך דיש בשמי ה' ואני עניה וז"ש ונקתה ונזרע ה' ומזה יהא זרע כלומר דעל ידי שהיא טהורה. תשרה ה' ביניהם וז"ש ונזרע ה' וזה גורם זרע. ולרבי ישמעאל דאמר יולדת בריוח ז"ש ונקתה שתהא מנוקה מפתקה של חוה ותלד בריוח. ונזרעה רמז שיהיה זרעה ראוי שתלד לבנים וארוכים ורמוז בתיבת ונזרעה פירוש שיתחדש דבר בזרעה שיהיה ראוי והגון וטוב ממה שהיה. זרע שיהיו זכרים שהוא הזרע החשוב בעיני אלהים ואדם דהדבר מפורסם כי גדלה השמחה כאשר ילד יולד ואמרו רז"ל במדרש דכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים וזה רמז זרע החשוב והראוי: ויש להעיר במאי דפריך רבי ישמעאל לרבי עקיבא א"כ כל העקרות יסתרו וזה הואיל ולא אסתרה הפסידה מאי קושיא אימא הכי נמי דלפי שלא נסתרה הפסידה. אך בזה יש לומר דכונתו שכיון שהסתירה הוא חטא לקתה מדת הדין דבעבור שלא חטאה ליסתר הפסידה. ואכתי יש להעיר מ"ש זו מכלל דאיכא אחריתי. ותו דלדידיה נמי א"כ עקרות סוטות הפסידו שכר זה שיש לסוטות שאינן עקרות. ותו דטפי הו"ל להקשות לרבי עקיבא דאם העקרות שכרן לילד שאינן עקרות הפסידו שלא יש להם שום שכר נגד זה שהעקרות נפקדות. ואם הוא לא פריך ארבי עקיבא משום דגם לדידיה איכא למפרך כדאמרן דהעקרות הפסידו אנן נפרוך אתרוייהו. ותו כיון דלדידיה צ"ל דהעקרות הפסידו. אימא גם לרבי עקיבא דזו שלא נסתרה הפסידה. ותו יש להעיר לדעת רבני צרפת דמ"ש אלו ואלו דברי אלהים חיים היינו דב' אמת ושני הדעות אמרן ה' למשה הניחא היכא דפליגי בהוראה ודיני התורה אבל כגון הכא דפליגי אי עקרה נפקדת או לא מי נימא דכגון זו ודכוותא נפקי מהא דאלו ואלו דברי אלהים חיים: ואפשר לישב כי הנה פרק אין עומדין אמרו אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכו' הניחא למ"ד אם היתה עקרה נפקדת אבל למ"ד אם יולדת בצער וכו' מאי אם ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם. והנה פרק חלק דף צ' אמרו דפליגי רבי עקיבא ורבי ישמעאל על פסוק הכרת תכרת דרבי עקיבא דריש הכרת בעה"ז תכרת לעולם הבא ורבי ישמעאל מפיק ליה מונכרתה. הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם: למדנו דרבי עקיבא דריש הכפל ורבי ישמעאל דריש דברה תורה כלשון בני אדם. ולפי זה בקרא דאמרה חנה אם ראה תראה וכו' אזדי לטעמייהו דרבי עקיבא דבעלמא דריש הכפל הכא נמי בהאי קרא דאם ראה תראה דריש אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכו'. ונמשך מזה דריש ונקתה אם היתה עקרה נפקדת ורבי ישמעאל דריש אם ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם ומכח זה דריש אם יולדת בצער וכו' ועיקר פלוגתייהו בדברה תורה כלשון בני אדם ומזה נמשך פלוגתא דקמן וז"ש רבי ישמעאל וזו שלא נסתרה הפסידה זו מכלל דאיכא אחריתי שלא נסתרה ולא הפסידה והיא חנה וכיון דחנה אף שלא נסתרה נפקדה לדידך דדרשת אם ראה תראה ומזה נמשך דדרשינן אם היתה עקרה נפקדת זו שלא נסתרה הפסידה דהן לו יהי דלא נסתרה הרי חנה דנפקדה: ואפשר לומר דלרבי עקיבא דסבר דקרא דונזרעה אתא לומר אם היתה עקרה נפקדת סבר דממילא אם אינה עקרה אם יולדת בצער יולדת בריוח וכו' וקרא אתא לומר דעקרה נפקדת וממילא ידענו דיולדת בריוח. ולדידיה דקרא להכי א"כ קא פסיק ותני דעקרה נפקדת ואפילו עקרה דהיא נשמת זכר ואי אפשר שתלד אם לא בקושי כמ"ש רבינו האר"י ז"ל היא נפקדת. ומשו"ה פריך ליה רבי ישמעאל דאם כן כל העקרות יסתרו וכו'. אבל הוא ס"ל דקרא דיולדת בריוח ואה"נ דאם היא עקרה מחולי נפקדת אבל אם היא עקרה מנשמת זכר לא. ומשו"ה אין העקרות נסתרות דאינם יודעות מאיזה סיבה עקרות. ולרבי עקיבא חנה אמרה אם ראה תראה שהיא נביאה וידעה שהיא נוקבית ותלך ותסתתר דעל כל פנים בכל אופן נפקדת לרבי עקיבא. אבל לרבי ישמעאל נהי דמודה דעקרה מחולי נפקדה וחנה נביאה וידעה שהיא נוקבית. מ"מ לא שייך ואין אתה עושה תורתך פלסתר כיון דלדידיה סבר דעקרה שהיא נשמת זכר אינה נפקדת א"כ העולם יאמרו שהיא נשמת זכר ומשו"ה דריש דברה תורה כלשון בני אדם. ולפי האמור שפיר מתקיים אלו ואלו דברי אלהים חיים דלר"ע נמי אם יולדת בצער וכו' ולרבי ישמעאל עקרה מחולי נפקדת ונתקרבו הדעות ונתישבו רוב הדקדוקים: ויתכן דלרבי עקיבא גם אם היה בעלה עקר נפקדת ורמוז בכתוב ונזרעה שהזורע בה יהיה זרע ראוי לזרע אלא כיון דעיקר קרא בגווה קא משתעי נקט אם היתה עקרה נפקדת. ויש פנים לומר להפך דדוקא אם היתה עקרה נפקדת אבל אם היא ראויה להריון. ותמנ"ע היתה משום פגמו של בעל בזה לא היה נעשה נס שבעלה יהיה מוליד כיון דהוא לא עמד בנסיון זה. ולצד זה הכי דרישנא לקרא ונקתה. ואם ונזרעה שהבעל יזרע כארח כל ארעא אז זרע יהיה לה זרע וכשגם היא עקרה נפקדת אבל אם בעלה עקר לא אתרחיש ניסא: