מראית העין על ראש השנה יז.

אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו וכו'. אפשר להרחיב הביאור במה ששמעתי מפה קדוש הרב המופלא עיר וקדיש כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה דמעשה היה אל עירו ואל שער מקומו כי אחד מראשי הקהל שר וגדול בבית המלך זלזל בחכם אחד והרב ז"ל לתווך השלום קרא לחכם לפייסו והתחיל לדבר לו דברי פיוסים ולשון מדברת הי"א אמרת בשלמ"א והחכם ענה אותו למה יטרח האדון בזה והוסיף הרב ז"ל להוסיף מחו"ל על הקדש. והשיב החכם כונתי להגיד למר דמעת אשר זלזל בי השר הזה תכף מחלתי לו וכבר כתבתי שאני כותב זה הרבה פעמים להיותו יקר הערך ודברי מוסר צריך לחזור עליהם לעורר הלב ליראה את ה' וכולי האי ואולי וזה רמז ואסמכתא בפסוק ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וכו' אמר אם שמוע תשמע שצריך לשמוע הרבה פעמים ואפילו כי הישר בעיניו תעשה עם כל זה האזנת והאזנת כמו שדרשו רז"ל ויתן לך רמז כי הגם שאתה צדיק צריך תמיד לשמוע מוסר ולחזור על שמירת המצות כי יצר סמוך ואינו נראה כל מעייניו ועניניו להחטיא ועל ידי התורה ודברי מוסר הבנויים על הכתובים דאז הוי תרתי למעליותא תורה ומוסר בזה מתבטל יצה"ר ישמע חכם ויוסף לקח ודוק הטב כי קצרתי. דהזהר הקדוש אומר כי עונות ישראל ח"ו כביכול מכבידין גדפהא דשכינתא ואדם זה ש"ר לו נאמר חטא וביזה אותי ואם אין אני מוחל לו עון עצמו אינו נמחק ויש צער לשכינה מסיבת עון זה ולכן מחלתי לו תכף ולא היה מקום שיהיה חיילות לעון דהביזוי והמחילה היו כאחד ממש ולא היה צער לשכינה כלל. ודברי פי חכם חן. וזה אפשר טעם דכל המעביר על מדותיו ומוחל לחבירו ובזה לא יש צער לשכינה מצד שזלזלו בו וציערוהו. לכן מדה כנגד מדה מעבירין על כל פשעיו ולא יהיה צער לשכינה מצד פשעיו וז"ש למי נושא עון למי שעובר על פשע והיו תוצאותיו על פי מדותיו:

אמר להו עבידו ליה זוודתא. הקשה הרב עיון יעקב ז"ל שכתב הרמב"ן ז"ל והביאו ב"י י"ד סימן של"ט דכל שהוא משום עסקי המת אין עושין עד שתצא נפשו וצ"ע עכ"ל. וכתב בגליון הרב החריף כמהר"ר חנניא בונדי ז"ל דלק"מ דהכא בתכריכין מיירי והמנהג דכמה זקנים עושין להם מחיים ואינם חוששים כי הם ראוים להם בחיים שרבים לובשים ביה"כ עכ"ד ואחרי כתבי נזכרתי שאני הדל כיונתי לדבריו וכתבתי כן בפתח עינים זה שנים רבות ועתה הוא שראיתי דברי הרב הנזכר בגליון כ"י ומ"מ לכבוד הרב ז"ל כיון שכבר נכתב הנחתיו כמות שהוא: