מראית העין על מכות י:

רבי חמא בר חנינא פתח לה פתחא טוב וישר וכו' רבי שמעון בן לקיש וכו' במה הכתוב מדבר וכו'. עמ"ש אני עני בקונטרס ראש דוד דף קל"ד בס"ד:

א"ר הונא א"ר אלעזר מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וכו'. לכאורה יש להרגיש אמאי לא מייתי קרא דכתיב מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר וי"ל דאי מהתם הו"א דדוקא לירא ה' יורנו בדרך יבחר והוי הפך מאי דבעי למילף דכל אדם בדרך שהוא רוצה בין לטוב בין למוטב מוליכין אותו ולהכי לא מייתי ליה. ואכתי יש להעיר דס"ס קשו קראי אהדדי דמהני דמייתי למדנו דלכל אדם בדרך שרוצה מוליכין אותו ובהאי קרא קפיד דדוקא לירא ה' יורנו. ונראה דיתישב זה במה ששמעתי מהרב המופלא כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה שפירש בפסוק זה במ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה בח"א סימן י"ט דמאי דכתיב כי לא לאדם דרכו הוא כשאינו עושה רצונו של מקום אבל בצדיקים כתיב גם כי אלך בגיא צלמות וכו' יע"ש וזהו שאמר מי זה האיש ירא ה' דלדידיה יורנו בדרך יבחר ויתאוה ותלוי בבחירתו ובירא ה' לא נאמר כי לא לאדם דרכו עכ"ד הרב הנזכר ז"ל ובהכי ניחא סוגיין דהאי קרא בסוג אחר דאינו ענין למאי דעסיק בשמעתין ודוק: וראיתי להרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שכתב וז"ל לא קאמר שמוליך אותו הקב"ה אלא מוליכין אותו שכל מחשבה ודיבור ומעשה האדם הנה הוא בורא לו מלאך לפי ענינו אם לטוב אם לרע ועל כן אמר בדרך שאדם רוצה לילך שהרשות ביד האדם ממנו יתברך שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אבל כפי רצונו ודעתו של אדם מוליכין אותו אותם המלאכים הנבראים מאותו רצון ומחשבה אשר בו וכו' עכ"ל. ומ"ש הרב דבכל מחשבה ודבור של האדם הוא נברא מלאך. הן לא ידענו זה דאיברא דכל דיבור פועל למעלה אם לטוב אם למוטב וכמו שפירש הרב עיר וקדיש מהרח"ו ז"ל בשם הרב שמעון טורנו ז"ל מ"ש הכתוב לא יחל דברו כי דברו אינו הולך חנם ככל היוצא מפיו יעשה אם טוב טוב וכן להפך הכל עושה רושם למעלה עכ"ד אבל מ"ש שנברא מלאך וגם מן המחשבה נראה דזה אינו ובפרט המחשבה דודאי גם המחשבה טובה מטהרת הנפש וכן להפך אבל שיהיה נברא מלאך מכל דיבור ומחשבה של האדם אם לא ימצא בפירוש ברז"ל אני בעניי אומר שאינו כן ואין להאריך בזה רק הוא הערה בעלמא. והנה בהני תלתא קראי דמייתי בסוגיין אפשר לומר דקרא דבלעם הי"ל מחשבה רעה ודיבור. ובקרא דכתיב מלמדך להועיל מדריכך בדרך שאתה חפץ ללכת בה כמו שפירש"י ז"ל והוא כנגד המחשבה. ומאי דכתיב אם ללצים הוא כנגד מעשה ודוק הטב: