כתוב שם פסחים ח.

א] ואין חלוף וכו'. א"א יש חלוף גדול כי בדברי רבי יוחנן מפרש בנותן טעם ובדברי רבא לא קאמר אלא איסור סתם וזהו שכתב הרב מדלא קא יהיב שעורא ש"מ במשהו כרב וכן כתב רב אחא ז"ל וטעמא קאמר אלא האי דקאמר כרב תוספת דברים הוא דילמא טעמיה דרבא לאו מטעמיה דרב דאילו לרב משום דאזיל לטעמיה דסבר כרבי יהודה וטעמא דרבא משום חומרא דחמץ ואע"פ שאין לבי מתיישב בזה דתמיהא לי היכי מחמירים בחמץ כולי האי דבמינו במשהו מה שאין כן בשאר איסורין ועוד גזרינן נמי שאינו מינו אטו מינו במשהו וזהו תימה גדול אלא שכבר סייעני דברי רבי יוחנן וריש לקיש בכל איסורין שבתורה דבין במינן ובין שלא במינן בנותן טעם מכמה סתומות ומסוגית הגמרא בחבורי האיסור והיתר שחברנו גם התימה שתמהנו אין תימה דכיון דלרבא מין ושאינו מינו אחד הם בנותן טעם אין כאן אלא גזרה א' דילמא אתי למשרי בנותן טעם הלכך בזמנו אסור במשהו בין במינו בין שלא במינו: