כתוב שם פסחים ט:

א] והאי דינא במטלטלי וכו'. א"א אנן לא אמרינן הכי אלא לרבא אפילו אמר ליה מעכשיו לא הוי זביני' זביני דהא טעמיה דרנא משום דאילו הוו ליה זוזי הוה מסלק ליה בזוזי הלכך אפי' במעכשיו ואפי' לא יהא לך פרעון אלא מזו כיון דצריך שומא לרבא לא קני עד שעת גוביינא ובשעת שומא ואכרזתא ושטר חליטה מב"ד או משטר הלוה עצמו מדעתו אבל לאביי כי מטא שעת גוביינא שומא ואכרזתא ושטר חליטה מב"ד או מהלוה עצמו למפרע קני ליה ואי זבין זביניה זביני ולדעת רבא נמי אי זבין קודם גוביינא ומטא גוביינא ואזיל ליה לעלמא אפילו לא אמר ליה מעכשיו איכא דקני לה לוקח כי ההיא דאמרינן בבבא מציעא גבאו בחובו אי אמר הא ארעא בעינא לאוקמי קמיה לוקח בעי ולא גרע האי מגזלן והאי אנפא לא מחוורא דהתם כיון דגזל הקרקע ומכרו לזה והעמידו בתוכו והרי הוא תחת ידו כי הדר גזלן וזבין ליה מנגזל או דגבי לה בחובו ודאי לאוקמי קמיה לוקח קא בעי אבל הכא דמלוה גופיה אכתי לא זכה בה מידי ולא קאי בגוייה הוה ליה כמו שאמר שדה זו לכשאקחנה קנוי לך דלא קני אבל מ"מ הלוקח חוזר על הלוה לפרוע מעותיו כ"ש על המלוה שמכר לו את השדה באחריות ויכולין לסלקו במעות אע"פ שגבה זה אותו קרקע בחובו:

ב] למה לי למתנא כו'. א"א זה אינו דלאביי כיון דאילו גבי ליה בחובו למפרע קני ליה כי לא גבי ליה נמי בספק בל יראה קאי וצריך לבערו הלכך לת"ק אע"ג דלא קני משום משכון אי גבי ליה חייב לבערו משום ספק גוביינא אלא ע"כ לא מסתברא האי סוגיא והאי פרוקא אלא בענינא אחרינא והוא כתוב אצלי והרב ז"ל כשכתב משנתינו כשהרהינו ובמעכשיו כלל את הכל בין לענין דינא בין לענין איסורא והלכה כרבא וברייתא דחנות של ישראל יפה עשה שלא כתבה שהגירסות מחולפות בה ונקטיה בכלהו לאיסורא והני מילי לענין חמץ הנמצא שם לאחר הפסח ובאיסור אכילה והנאה אבל לענין מצות ביעור ודאי בתר רשותא אזלינן שאם החנות של ישראל הוא חייב לבדקו ולבערו ואם החנות של נכרי אע"פ שהניח שם ישראל את חמצו אם נתייאש ממנו אין זקוק לבערו שהרי אינו מצוי אצלו: