כתוב שם פסחים יט:

א] והא דתניא ושוין. א"א זה אינו כלום אלא אפי' בע"ש וכי פליג ר' יוסי כשהתחיל עד שלא קדש היום אבל משקדש היום אפי' ר' יוסי מודה שאין מתחילין ואם הביא מבעוד יום כשיקדש היום פורס מפה ומקדש:

ב] ובמסקנא אמר שמואל אין הלכה וכו'. א"א באמת ובבירור צריך למשרא המוציא כדברי הרב ודברי רבוותא ז"ל ולא הועיל כאן לקבעיה הדר שהרי מפסיק אכילתו על כרחו בקידוש דלא אפשר לקדושי ומיכל בחדא זימנא ועל כרחיה בעי לסלוקי ממיכלא עד דמקדש ואסור הוא לאכול עד שיקדש וכן הטעם לד' כוסות שטעונים ברכה לפניהם כל אחד ואחד שהרי הוא מפסיקן בהגדה על כרחו ואפי' אם נאמר שהוא מותר לשתות בתוך ההגדה ולעולם שהרי הפסיק בע"כ בדבר שאינו יכול לעשותו עם שתייתו:

ג] לקבעיה הדר וכו'. א"א ומאי תמיהא הרי מצינו ברכת מזון אחת עולה לאכילת הפת שצריכה המוציא ולאכילת דייסא הבאה בתוך הסעודה שטעונה בורא מיני מזונות. וכן לתאנים וענבים הבאים בתוך הסעודה שטעונים ברכה לפניהם וברכת המזון פוטרתן: