המאור הקטן על שבת ג:

מתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' כיון דכולהו טעמי דמפרשינן לה למתני' בהו בגמ' לאוקומה לדריב"ל נינהו ולא קיימא לן כוותיה דבמסכת ברכות בדוכתא אדחיא ליה ובפירוש אמרינן לית הלכתא בהא כריב"ל הילכך לא חיישינן למאי דאמרינן עלה הכא בגמרא לאוקמי טעמא דריב"ל ומתניתין כפשוטה שמעינן לה דסמוך למנחה גדולה אידי ואידי שרי דהא איכא שהות טובא וסמוך למנחה קטנה לא יתחילו לא בתספורת גדולה ולא בקטנה ולא בסעודה גדולה ולא בקטנה אע"פ שמותר לו לטעום משהו לכתחלה אבל לסעודה לא יכנס ואם התחילו אין מפסיקין דלא קי"ל כריב"ל דאמר כיון שהגיע תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתפלל ולפי מה שכתבנו בזה אין מה שכתב הרי"ף במקום הזה נכון והוי יודע כי שני מיני הפסקות שנוים במשנתנו זה מה ששנינו אין מפסיקין מאכילה לתפלה לא שיעקור אותה לגמרי אלא כגון שיש שהות ביום להתפלל לאחר אכילה והכין אוקימנא במסכת סוכה בשיש שהות ביום ובסיפא דאתאן לדברי תורה שהחברים העוסקים בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה זו היא שאין מפסיקין כלל ועוקרין את התפלה לגמרי כשם שהיו עושין בעבור שנה שהיו עוקרין את הכל מפני חשוב העבור ודוקא בחברים כגון ר' שמעון בן יוחאי:

ירושלמי ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי כגון אנו שאנו עוסקין בתלמוד תורה אפילו לק"ש אין אנו מפסיקין ולא מודה רבי שמעון בן יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב ולית ליה לרבי שמעון בן יוחאי הלמד לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו כאילו לא נברא אמר רבי יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו כאילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם טעמיה דרבי שמעון בן יוחאי זה שנון וזה שנון אין מבטלין שנון מפני שנון והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה הא בעונתה חביבה היא יותר מן התורה אמר רבי יודן רבי שמעון בן יוחאי ע"י שהיה מחודד בדברי תורה לפיכך אינה חביבה עליו יותר מד"ת א"ר אבא מדלא תנינן אלא כאדם שקורא בתורה הא בעונתה כמשנה היה רבי שמעון יוחאי כדעתיה דר' שמעון בן יוחאי אמר העוסק במקרא מדה ואינה מדה ורבנן אמרי מקרא כמשנה: