המאור הקטן על שבת ו.

[דף יג ע"ב] י"ח דברים גזרו בו ביום מצאתי פירוש מניינם בדברי הגאונים ז"ל כך ח' שפוסלין את התרומה כד מסלקת טבול יום ממנינא וחשבת האוכל אוכל ראשון ואוכל שני בתרתי ואוכלין וכלים בחדא. ט' המניח כלים תחת הצינור. י' גזרו בהיקפו של מרדע משום עוביו. י"א הבוצר לגת גזור שמאי והלל ולא קבילו מינייהו ואתו תלמידייהו וגזרו וקבילו מיגייהו. י"ב גידולי תרומה תרומה. י"ג מי שהחשיך לו בדרך גזרו עליו שיהא נותן כיסו לנכרי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אתי לאיתויי ד' אמות ברשות הרבים זו היא גזירת היתר הבא מכלל איסור. י"ד פתן. ט"ו יינן. ט"ז שמנן. י"ז יחוד דבנותיהן. י"ח תינוק נכרי מטמא בזיבה ולר' יוסי דאמר עדיין היא מחלוקת דל המניח כלים ממניינא וחשוב אוכלים וכלים בתרתי. והספרים שכתוב בהם ואידך בנות כותים נדות מעריסתן טעות היא ולא נמצא כן בספרי הגאונים. וטומאת כלי זכוכית גזר יוסף בן יועזר ויוסי בן יוחנן ולא קבילו מינייהו וגזור בשמונים שנה עד שלא חרב הבית וקבילו מינייהו ואי אתה יכול לומר גזור מעיקרא לתלות ובתר הכי גזור לשרוף דהא אסיקנא עבדי להו רבנן היכרא כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים ויש ספרים שאין כתוב בהם בהא דבשמונים שנה על כלי זכוכית. והא דאמר הא ניחא למ"ד לא לכל הטומאות אמרו אלא לטומאת מת בלבד מחלוקת רבי שמעון בן גמליאל וחכמים היא במשנתנו במסכת כלים בתחלת פרק י"א והא דאמרינן הא ניחא למ"ד כלי טמא חושב משקין וכו' מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בברייתא בתוספתא דמכשירין עריבה שירד דלף לתוכה המים הניתזין והצפין בכי יותן נטלה לשפכה ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינן בכי יותן בד"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודים שהם בכי יותן דברי ר"מ ורבי יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה ב"ש אומר בכי יותן וב"ה אומר אינן בכי יותן:

[דף יח ע"א] מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתו פי' ומתחייב עליה בשבת אפילו בלא גיבול שאילו לא כן לא היו אוסרין אותה ב"ש מבעו"י שאין ב"ש אוסרין מבעוד יום אלא דבר שאם היה עושהו בשבת היה חייב חטאת ואוקמא רב יוסף כרבי ודלא כרבי יוסי ברבי יהודה:

והא דת"ר פותקין מים לגנה אסיקנא בגמ' והשתא דאמר רב אושעיא מאן תנא שביתת כלים ב"ש היא מדאמרינן השתא דאמר רב אושעיא אלמא הכין הוא מסקנא דגמרא והכי הלכתא הילכך לא חיישינן בריחים של מים לא לדרבה ולא לדרב יוסף ומה שהוסיף הרי"ף בהלכותיו בריחים של מים ויש אומרים אסור מפני שמשמעת את הקול אנן לא חיישינן לה ולא מידי:

[דף יח ע"ב] והא דאמרי' האי קדרה חייתא אי בשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסור מצאתי פירושה בדברי רבינו האי גאון ז"ל כי בשיל ולא בשיל הוא שמבושל במעט ולא הגיע בישולו למאכל בן דרוסאי שכל שהגיע למאכל ב"ד כבשיל לגמרי חשבינן ליה ומותר לשהותו בין בתנור בין בקדרה ואני כסבור הייתי דבשיל ולא בשיל היינו כמאכל ב"ד ודכ"ע בתנור אסור שמצינו כו שהוא חמור מן הכירה כמו שמפורש בפרק כירה הילכך אסור לשהות קדרה בתנור אא"כ בשלה כל צרכה אבל צלי מותר כדתנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבע"י ופרישנא בגמ' כדי שיצולו כמאכל ב"ד ואע"פ שכך נראין הדברים לדעתנו אנו מבטלים דעתנו בזה מפני דעת הגאון כמו שאנו עתידין לפרש במקומו וסוגיין בגמרא בבשרא בגדיא וברחא בין שריק בין לא שריק כולהו בשפוד של צלי התלוי בתנור עסקינן שאין דרך לחתות את הגחלים שבתנור בעוד שהצלי בתוכו שלא יקטום את הצלי לפי שהיו תנוריהם קטנים וגם אין דרך זה להוציא לחוץ ולהחזירו משום דקשי ליה זיקא וזהו טעמו של רב אשי שמתיר אפילו בברחא ולא שריק ורב ירמיה מדפתי סבר ברחא ולא שריק לא קשי ליה זיקא ומפיק ליה ומהדר ליה ואתי לחתויי וה"ר שלמה ז"ל פירשה ע"ד אחרת ובבשרא אגומרי דכ"ע גזרינן דלמא אתי לאחתויי עד שיגיע למאכל בן דרוסאי בין בתנור בין בכירה וה"ה לקדרה על גבי כירה לפי מה שנראה לנו בדעתנו: