המאור הקטן על שבת ג.

אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות וכו' פירוש סוגיין בהא שמעתא כמאן דאמר מותר להשתמש תחת הקורה ובין לחיין אסור והכי סלקא בדוכתה וכדכתבינן התם והיינו דמתמיהים עלה הכא לפרושי במאי עסקינן אי אסקופת מבוי שהכשירו בלחי הוא ודרך אסקופה להיות מקצתה יוצאה מבחוץ למבוי היאך תהא מותרת האסקופה בלא לחי שהלחיים בראש המבוי הן ואסור להשתמש ביניהם משום דהוו (לחי) [להו] בתוך הפתח ותוך הפתח צריך לחי אחר להתירו כל שכן מה שיוצא מן האסקופה חוץ למבוי שהוא אסור ואין פתח פתוח מועיל לזה כלום וכי תימא באסקופה דלית בה ארבעה וכיון דלא הוי מקום חשוב לא צריכה לחי להתירה והא אמר רב נחמן בר רבא אמר רב וכו' ואוקמה רב הונא באסקופת מבוי שאין הכשרו בלהי אלא בקורה והקורה מותר להשתמש תחתיה וכיון שהקורה היא על מקצת האסקופה היא מושכת מה שבחוץ לפנים כל זמן שהפתח פתוח והיינו דאמרינן חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים ולאו דוקא חציו אלא לומר שאין הקורה מגעת לשפת החיצונה של האסקופה ואעפ"כ כיון שהכשיר המבוי בקורה ומקצת האסקופה תחת הקורה יש כח בקורה המתרת למשוך אף מה שבחוץ לפנים כל זמן שהפתח פתוח אבל בזמן שהפתח נעול נחלקה האסקופה ונעשה מה שבפנים כלפנים ומה שבחוץ כלחוץ. ואין הטעם הזה עולה באסקופת בית לפי שהבית המחיצות הן שמתירות אותו ולא הקירוי לפיכך אין כח בקירוי הבית למשוך מה שבחוצה לו להיות כלפנים ממנו שאין הקירוי בבית מועיל כלום להתיר ובירושלמי גרסי' מה אנן קיימים אם במקורה אפי' נעול כולה כלפנים אלא הכא אנן קיימים כשחציה מקורה וחציה אינה מקורה ורב אשי אוקמא בגמרא דילן באסקופת בית ולא בקורה רחבה טפח כמבוי ולא במקורה חציה שאין הקירוי מתיר בבית לפיכך אין כח בו להתיר בקורה רחבה טפח ולא לעשות מה שאינו מקורה כמקורה. ולפום הכין אוקמא כגון שקרוה בשתי קורות כדי שיהא בין שתי הקירויות ארבעה טפחים וכה"ג חשיב אפי' באסקופת בית ואף על פי שאין בכל אחת ואחת ארבעה כיון שאין בין זו לזו ג' כלבוד דמי ונמצא הכל כמקורה והוא הדין כשקרה את כולן כ"ז שהפתח פתוח דין האסקופה כדין הבית וכל זמן שהפתח נעול נמצאו שתי הקירויות חלוקות זו מזו ולא נשאר מן הקירוי ולחוץ מקום חשוב והרי מה שיש מן האסקופה חוץ לפתח הבית דינו כלחוץ כלומר כרה"ר ורבותא קמ"ל כשקרה בשתי קירויות שאע"פ שהדלת באמצע אמרינן לבוד כל זמן שהפתח פתוח וממה שכ' הרי"ף ז"ל נראה שהלכה כאחרים מדפרשי אמוראי טעמא ולא אשכחן בהדי' דפליגי עליה רבנן אלא אנו תמהים מה ראה הרב ז"ל לכתוב טעמו של רב יהודה והניח טעמו של רב אשי דהוא בתרא ולדידן עבדי' כמר וכמר באסקופת מבוי כר"י ובאסקופת בית כר"א דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: