המאור הקטן על שבת לב

[דף עה ע"ב] אלו לאפוקי מדר"א דמחייב אתולדה במקום אב ואף ע"ג דהא תני ליה רישא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת איצטריך תו למיתנא אלו לאפוקי מדר"א שלא תאמר ה"מ בעושה שתי תולדות של אב מלאכה אחת אבל על אב ותולדה דידיה ליחייב תרתי קא משמע לן מיעוטא אחרינא דאפילו אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא ולאפוקי מדר"א דמחייב בכולהו ואע"ג דבמסכת כריתות מייתי לה לרישא דמתני' לאפוקי מדר"א אמסקנא סמכינן כדאסיקנא הכא דכולה מתני' מפקא מדר"א ולא מחייב אתולדה במקום אב אלא חדא. [דף ע"ח ע"א] אטו מצניע לאו מוציא הוא פי' קס"ד דמוציא לא אפשר ליה לעולם בלא מצניע דכיון דאפקיד לצורך הא אחשבה וה"ל כמצניע בכל דבר שיש בו רפואה כדאמרי' בפרק המצניע למה לי למיתני המצניע ליתני המוציא לזרע ולדוגמא ולרפואה משום הכי מקשי לה כיון דמוציא לא אפשר בלא מצניע הא דקתני סיפא אבל במצניע ממש מצניע לחודיה בלא מוציא אי לא אפקיה אמאי מחייב ומשני לאו כדקא ס"ד דמוציא היינו מצניע אלא מוציא גרידא הוי דלא אחשבה בהוצאתו ומשכחת לה בתלמיד שתלה עצמו בדעת רבו וסיפא דקתני מצניע מוציא הוא ובדין הוא דליקשי ליה מעיקר' אטו מוציא לאו מצניע הוא אלא דעדיפא מיניה נקט אטו מצניע לאו מוציא הוא כי היאך אפשר שיתחייב בלא הוצא' והשתא דאוקימנא בתלמיד שאמר ליה רבו לא תימא כרשב"א דאמר נתחייב זה במחשבתו של זה אלא אפי' לרבנן יד תלמיד כיד רבו דמיא בדבר שהצניע רבו פחות מכשיעור ובדבר החשוב לכל הוא נחשב המוצי' בלא מצניע ולפום הכי איצטריך לאוקמה כשהוציאו התלמי' שאילו הוציאו רבו בעצמו הא אחשביה בהוצאתו וה"ל מצניע וג' מחלוקו' בדבר זה רבנן ורשב"י ורשב"א דמחייב כשהצניעו זה והוציאו אחר אפי' אינו תלמידו וראיתי לרב רבינו שלמה ז"ל בזה פי' אחר: