המאור הקטן על שבת כח.

הא דאמר עולא וחילופיהן באיש פירשוה רבינו שרירא ורבינו האי גאונים ז"ל דלא אמחט קאי כמו שפי' הרי"ף בהל' אלא אטבעת בלחוד קאי זו ששנינו טבעת שאין עליה חותם תכשיט דאשה לא תצא דלמא שלפא ומחויה ואם יצאה פטורה לפי שהיא תכשיטיה וטבעת שיש עליה חותם הויא לה משאוי ואם יצאה חייבת חטאת וחילופיהן באיש שטבעת שיש עליה חותם היא לו תכשיט וטבעת שאין עליה חותם היא לו משאוי כיון דלא חיישינן באיש דלמא שליף ומחוי מידי דהוה אקמרא ואאבנט של מלכים וכמו שביארנו ובטבעת שאין עליה חותם לא יצא ואם יצא חייב חטאת והוצאה לכך בין לאיש בין לאשה לכל אחד ואחד במה שמחויב בו כדרבא דאמר רבא פעמים שאדם נותן לאשתו ומניחתה בידה כלומר באצבעה וכן פעמים שהאשה נותנת לבעלה ומניחה בידו כלומר באצבעו אלמא דרך הוצאה היא באצבע וכנגדה בשבת יש חיוב חטאת לאיש במה שאינו ראוי לו ולאשה במה שאינו ראוי לה ויש בפי' הלכה זו דעות רבות לגאוגים ולנגיד ורובן יש בהן שבוש והמתוקן והמחוור שבהם לקטתי מכללם והמבין יוסיף לקח וזה הירושלמי שכתבנו למעלה הדא אמרה העשוי לכך ולכך יש מפרשים אותו כמו שפירשנו שהוא עשוי בין לאיש בין לאשה ולפיכך גזרנו עליו אפי' באיש גזירה משום אשה ויש מפרשים אותו שהוא עשוי לתכשיט ולתשמיש כמו מפתח של זהב של ר"ג שהיה עשוי לתכשיט ולפתוח בו תיבתו וזה הפי' יותר מחוור אלא אין לנו בכל זה לאסור לצאת לאיש בטבעת שיש עליה חותם בשבת משום דלא דמי למפתח שהמפתח כיון שהוא עשוי לפתוח בו את הבית או את התיבה הרואה אומר לצורך תשמישו הוציאה משא"כ בטבעת שיש עליה הותם שאין מותר לחתום בשבת וקישוטה היא עיקר תשמישה ואם יש מי שחולק בדבר זה ורוצה לדמות זו לזו אין אנו חוששין לפי שעל התלמו' שלנו אנו סומכין וכבר בררנו מקמרא ואבנט של מלכים דלא חיישינן באיש דלמא שליף ומחוי ה"ה לטבעת שיש עליה חותם: