המאור הקטן על שבת יב.

ומ"ש הרי"ף ז"ל כי על התכלת הם דברים אמורים לא מצינו תכלת לבדה שנקראת ציצית בשום מקום לא במקרא ולא במשנה ולא בתלמוד וכתב מר רב עמרם ז"ל בסדורו בכולו לא מתוקמא הלכתא כב"ש אלא בשית בלחוד בפרק אלו דברים חדא בש"א מכבדים את הבית וכו' וכמו שמפורש בגמרא אידך בההיא פירקא מי שאכל ושכח ולא בירך אידך שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ותרתין בפ' התכלת כמה חוטין הוא נותן וכו' כמה תהא משולשלת וכו' אידך סדין בציצית וכו' והוי יודע שדעתנו נוטה שהתכלת מעכבת את הלבן והלבן את התכלת ואע"ג דתניא וחכמים אומרים אין מעכבין הא פרישנא בגמרא דמאן חכמים יחידאה הוא כדאמרינן בגמרא מאן תנא דפליג עליה דרבי ר' יצחק הוא דאמר אין לו תכלת מטיל לו לבן הילכך הדרינן לכללא דנקטינן הלכה כרבי מחבירו ואע"ג דברייתא קתני לה לדר' יצחק בלשון חכמים לסתמא דברייתא לא חיישינן ודר' עדיפא משום דגרסינן התם א"ל לוי לשמואל אריוך לא תיתיב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת מאי היא וכו' מדקא מהדרינן לפרושה למתניתין לאפוקה למתני' מפשטה ולאוקמא אליבא דר' (דלא) כהלכתא וכן נראה מדברי ר"ש קיראה בעל הלכות ראשונות שלא כתב משנה זו והתכלת אינה מעכבת את הלבן בהלכות ציצית שלו ומנהג קדמונינו הבאים אחרי הרי"ף לסמוך עליו כאשר ישאל איש בדבר האלהים וממנו פשט המנהג בינינו כמו שהוא נהוג היום ונחנו מה לחלוק ולשנות ועל כן אנחנו יוצאים בעקבי הראשונים: