המאור הקטן על שבת יא

אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר"י בר אילעאי ע"ש מביאין לו עריבה מלאה חמין כו'. הוי יודע כי כל הגאוגים ז"ל שהיו מן העולם כולם אסרו להטיל ציצית של פשתן בטלית ולא היה אדם שחלק בדבר עד שבא הרי"ף ז"ל והתירו לעצמו והורה לאחרים לעשות כן ודבריו וראיותיו מפורשים בהלכות ציצית * וז"ל הרי"ף בה' ציצית והאידנא דלית לן תכלת רמינן ליה לסדין ציצית ממיני' וש"ד א' משום דהלכה כב"ה ותו דאמרי' במנחות דף מ"ג איבעי' להו של פשתן מהו שיפטור של צמר וכו' ת"ש דאמר רחבה וכו' הא למדת שחוטי פשתן פוטרין בשל פשתן וכו' כדרשב"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וכו' וכיון דאיכא פשתן דמקיים עשה בגווי' לא דחינן לל"ת וחזינן למקצת רבוואתא דאסרי למירמי חוטי פשתן בפשתן ואית להו בהא דרבא מדקאמר סד"א כדרבא דאמר צמר ופשתן פוטרין בין במינן וכו' מכלל דלית הלכתא כותי' דפטר בפשתן אלא צמר בלחוד הוא דפטרי וקא אסרי למירמי ציצית דכיתנא בסדינא והני רבוואתא לא דייקי שפיר דכי אמרי' סד"א כדרבא לאו אצמר ופשתן במינן פוטרין קיימינן אלא אפוטרין שלא כמינן קיימינן ש"מ קסבר רבא בשאר מינין חייבין בציצית מדאורייתא כי דיוקא דרבא דאמר הכנף מין כנף ולית הלכתא כוותיה אלא כתנא דבי ר"י דאמר הואיל ונאמרה בתורה בגדי' סתם ופרט לך בא' מהן צמר ופשתים וכו' וחזינן נמי דס"ל דחוטי פשתן בטלית של פשתן לא פטרי ואייתו ליה ראיה מהא דאמרינן מלאכ' אשכח לרב קטינא וכו' ואם איתא דחוטי פשתן פוטר בסדין אמאי לא רמי ליה ר"ק לסדיניה דאמר ליה מלאכא ציצית מה תהא עליה אלא ש"מ דחוטי פשתן לא פטרי בסדין והאי לאו סברא מעליא דהאי ציצית דקאמר ליה מה תהא עליה לאו אלבן קאי דאפשר למיעבדי מפשתן אלא אתכלת קאי דלא אפשר למיעבדי' מפשתן דתכלת נמי איקרי ציצית כמו שפרש"י בתשובה ותו' מביאו בד"ה סדין בציצית בגמ': וכבר השיב עליו הרב הנשיא ר' יצחק בר ר' ברוך ז"ל ושבר כל דבריו הכתובים בהלכות ציצית והדעת מכרעת כדברי הנשיא ורוב תשובותיו על הרי"ף נכונות וברורות ואע"ג דתניא סרין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כב"ה אין למדין הלכה מפי משנה וברייתא ובמסכת מנחות אידחיא לה ומפורש בגמרא דהתם שרייה ר' זירא לסדיניה ואמר הדבר כי עיקר האיסור משום חוטי התכלת הוא שנאסרו הציצית בסדין אי משום קלא אילן אי משום שמא יקרע סדינו בתוך ג' ויתפרנו אי משום גזירת כסות לילה וכדמפרש התם וכיון שמצות התכלת ולבן תלוי זו בזו אפילו למ"ד אין מעכבות זו את זו הואיל ונאסרה התכלת בסדין נאסרה לבן עמה משום דתרוייהו ציצית נינהו ואין לך להפריש ביניהם שתהא מחייב את הסדין בלבן ואוסרו בתכלת נמצא זה מצוה וזה אסור דבר זה דחוק מאד ואין הדעת סובלתו וממעשה דרב קטינא דאשכחיה מלאכא וא"ל קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה ואסיקנא בגמרא דהכי קאמר ליה טצדקי למפטר נפשך מציצית אתה למד שלא היה רב קטינא מטיל לסדינו לא תכלת ולא לבן: