המאור הקטן על שבת יג.

מתני' חוץ מן הפתילה מפני שעושה פחם כתב עלה הרי"ף אסקה רבי יוחנן דרבי יוסי כרבי שמעון סבירא ליה וכו' כדכתיב בהלכות ונראה מכאן שהלכה כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה מדאוקימנא לרישא כרבי יהודה וקיימא לן רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי וכל שכן דקאי ר"ש בשיטתיה והוו להו יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דגרסינן בפרק נוטל אדם את בנו אמר רבא הוציא תינוק חי וכו' ואסיקנא רבא כר"ש סבירא ליה ומדאשכחן לרבא דהוא בתרא דס"ל כרבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה משמע דהכי הלכתא הילכך קשיא הא דפסק הרי"ף בפ' כירה כשמואל דאמר מכבין גחלת של מתכת ברה"ר אבל לא של עץ דסבר לה במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי יהודה ואיכא דמכרע כרבא משום דבתרא הוא ולדידן מכרעת דשמואל משום דקם ליה רבינא דהוא סוף הוראה בשיטתיה דאמר רבינא הילכך האי קוץ בר"ה מוליכו לפחות פחות מד"א ואע"ג דהא מילתא אפילו ר"ש מודה בה דכיון דא"א בפחות פחות מד' אמות לא שרינן לכתחלה להוליכו ד' אמות כיון דאשכחן ליה לרבינא דגמר מיניה דשמואל בהא מילתא ולא פליג עליה בגחלת של עץ ש"מ דכשמואל ס"ל הילכך במלאכה שאינה צריכה לגופה קי"ל כר' יהודה ובדבר שאין מתכוין קי"ל כר"ש ועוד יש לנו הוספת ביאור בזה בפ' כל כתבי הקדש ואיכא למימר דהאי דכתב הרי"ף דרבי יוסי כר' שמעון ס"ל לפרושי למתני' הוא דאתא ולא למפסק הלכתא ולא קשיא דידיה אדידיה ועיקר דברי רבי יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה בפרק כל כתבי הקדש אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת ובפרק אמר ר"ע דתנן רבי יהודה אומר אף המוציא משמשי ע"ז כל שהן ועיקר דברי ר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה בפרק המצניע דתנן וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב ור"ש פוטר ועיקר דברי רבי יהודה דאמר בדבר שאין מתכוין בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה ופ' יום טוב שחל להיות אחר השבת ומקרדין את הבהמה ביו"ט ר' יהודה אומר אין מקרדין ועוד תנן התם נמי רבי יהודה אומר כל הכלים אין נגררין בשבת חוץ מן העגלה מפני שכובשת ועיקר דברי ר"ש דאמר בדבר שאין מתכוין התם בבכורות דפליג עליה דרבי יהודה במתני' דתנן ר"ש בן יוחאי אומר יקיז דם אע"פ שעושה בו מום ובפרק כירה תניא רש"א גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ: