המאור הקטן על פסחים כא:

רב חיננא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב המנונא סבא וכו' עד אמר להו לא צריכתו שבת היא קבעה אנפשה פירוש אין אתם צריכין לקבעה משעה שקדש היום שהוא מתחלת שקיעת החמה שהיא קובעת עצמה בעיצומה של שבת דהיינו משתחשך דהיינו ביאת אורו והיא שעת צאת הכוכבים דה"ק רב כשם שקובעת למעשר כך קובעת לקדוש ותנן היה אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור אלמא אין השבת קובעת למעשר עד שתחשך לגמרי וכן לקדוש ולפריסת מפה ובהלכות הרי"ף ז"ל מפורש זה בחילוף ומדאסיקנא להבדלה אינה קובעת אלמא ליתא לההיא דשמואל דאמר כשם שפוסקין לקדוש כך פוסקין להבדלה וכן כתב הרי"ף ז"ל:

אמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש פי' רב לטעמיה דאמר טעם אינו מקדש ואף זה שנטל ידיו גילה בדעתו שחפץ לאכילה וזלזל בקידוש היום וה"ל כאילו טעם ולא יקדש הוא אבל אחרים מקדשים לו ודחיה רב יצחק להא שמעתא דכיון דאפשר לקדושי אריפתא אין זה זלזול בקדוש היום ומקדש על איזה מהם שירצה ואע"פ שנטל ידיו וכ"ש אנן השתא דקי"ל טעם מקדש לא חיישינן להא דרב ברונא כל עיקר: