המאור הקטן על פסחים כג

מתני' לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין וכו' כתב עלה הרי"ף ז"ל ואמרי רבוותא הואיל וכל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא צריך לברך בפה"ג אכל כסא וכסא וכו' כמו שכתוב בהלכותיו ואין בכל הראיות שהביא לדבריו ראיה לא לכסוי הדם ולא לסעודתא דתלמידי דרב לפי שברכת המזון סלוק אכילה הוא ואמטו להכי הוה הפסקה כיון דלא אפשר למשתי ולברוכי בהדי הדדי וכסוי הדם נמי סלוק הוא לשחיטה שקדמתו ולפום הכי ס"ד לשוייה הפסקה אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא אבל מדרש הגדה זו מנין לנו שהוא סלוק והרי שלחן ערוך בסעודתו לפניו ואין זה נראה סלוק ומה דאמר הרב ז"ל דלא אפשר ליה למקרי ולמשתי בהדי הדדי אנו אומרים כי אם רצה לשתות בתוך ההגדה הרשות בידו כדתנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה ואין הפרש בין שותה לפני ההגדה לשותה בתוך ההגדה ואין לנו למחות בידו אם בא לשתות בתוך ההגדה וזו הסברא שעלתה על דעת הרב ז"ל היא הזקיקתו לכתוב בהלכות בתחלת זה הפרק פורס מפה ומקדש ואח"כ שארי המוציא וגמר לה לסעודתיה משום דהוה ס"ל דקידוש הפסק הוי ואנו כבר בררנו דלקבעיה הדר ולא צריך למשרא המוציא וקידוש לא הוי הפסקה כמו שעולה על דעת מקצת החכמים ואין טעון ברכה למפרע ולא לכתחלה אלא בדבר שמסלק בו ידיו ממה שעשה כגון ברכת המזון וכיסוי הדם למה דקס"ד מעיקרא ודכותה חברים שהיו מסובים ועקרו רגליהם לצאת ולא הניחו שם זקן או חולה שהן טעונין ברכה למפרע כשיוצאים ולכתחלה כשחוזרים אבל הגדה אינה מפסקת ומצאתי בהלכות ה"ר יצחק בן גיאות ז"ל משום מר רב יוסף בן רב מארי גאון ז"ל אינו מברך בפה"ג אלא על כוס של קידוש וכוס של ברכת המזון ואני קורא עליו שפתים ישק משיב דברים נכוחים ועל זה ראוי לסמוך: