המאור הקטן על ברכות ט.

רמי ליה רב מארי בריה דבת שמואל לרבא תנן האומנין קורין וכו' ומסקנא ל"ק הא בפ' ראשון הא בפ' שני האי פירוקא רב מארי הוא דפרק ליה לרבא ולאו רבא קאמר ליה ולא קשיא דרבא אדרבא כמו שכתב הרי"ף ז"ל דרב מארי כרבי יוחנן ס"ל דבעי כונה בכוליה פרק ראשון ורבא הא מפליג פליג עליה בפרקא ואמר דלא צריך כונה אלא בפסוק ראשון ומפסוק ראשון ואילך פועלים עוסקין במלאכתן וקורין אליבא דרבא וההוא פירוקא דבמס' יומא בפ' ז' ימים דף י"ט לא קשיא הא בפ' א' הא בפ' שני ואע"ג דאליבא דרב הוא דמפרקינן הכי ורב לית כונה אלא בפסוק ראשון אפילו הכי לרווחא דמילתא הוא דקא משנינן הכי ומילתא פסיקתא להתירא נקיטא דליכא בכולהו תנאי ואמוראי מאן דאית ליה קריאה וכוונה כי הדדי בפרק שני אבל בפרק ראשון איכא פלוגתא וכולהו טעמא משום כוונה הוא ולאו משום דלא לישוו ליה עראי כדברי הרי"ף ז"ל ולטעמיה איכא לאקשויי מאי שנא בפרק ראשון דכתיב ודברת בם עשה אותם קבע בפרק שני הא כתיב לדבר בם ואפילו למאן דדריש ליה אגמרינהו לבנייכו כי היכי דניגרסינהו אינו מוציאו מידי קבע מדכתיב בם אלא אידי ואידי לההיא דרשה דדרשינן התם בדברי תורה כתיבי קראי שיהא עוסק בם בקבע ולא לשוינהו עראי ודיקא נמי מדקתני רישא ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים ואמר רבא עלה השח שיחת חולין עובר בעשה כלומר שאין לשוח אלא בדברי תורה ועלה אמרינן עשה אותם קבע והא דכתבו רבוואתא דלא קי"ל כר"ג גדר הוא שגדרו שלא יהא כל אדם מיקל לעצמו לומר אני איני כשאר כל אדם דאסמכוה אדאורייתא דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים וכן נמצא במדרש אגדה וכולה אסמכתא בעלמא היא: