המאור הקטן על ברכות יא

הא דאמר רב יהודה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק דוקא בכלאים דאורייתא דהוא שוע טווי ונוי אבל בכלאים דרבנן וכל כיוצא בה קיימא לן גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה וכן בדבר של ממון דכתיב והתעלמת וכמו שמפורש בגמ' והרי"ף לא חשש לפרשה והא דרמינן עלה מברייתא ולאחותו מה ת"ל וכו' ואסיקנא ונגמר מינה שב ואל תעשה שאני ומצאתי בנוסחאות הבאות מספרד דגרסי עלה וכי תימא נילף מכהן מת לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל וכל הנוסחא אינה מצויה בכל הספרים שלנו וכן נראה מדברי רש"י ז"ל דלא גרסינן שכ"כ בפירושו ומטומאה גופה שהותרה לכהן ונזיר ליטמא למת מצוה דלאו שב ואל תעשה הוא היינו טעמא דלא גמרינן דהתם לאו כבוד הבריות דחי את לא תעשה דמעיקרא (דכשנתן) [דכשנכתב] (את) לא תעשה דטומאה לא על מת מצוה נכתב בשם שלא נכתב על הקרובים בכהן הדיוט אבל השבת אבידה ופסח לכל ישראל נאמר ואצל כבוד הבריות נתנו לדחות אלו דברי רש"י ז"ל ודעתי נוטה לגרסת הגאונים י"ל כמו שכתוב בנוסחאות הבאות מספרד: